יום שלישי, 16 באוגוסט 2011

על הדשא - 11 לאוגוסט 2011


11.8.2011
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  
על הדשא
רוני מ. האס

צילום: דוד עינב
כחלק מההכנות בתל יוסף לקראת ציון שנת ה-90 לעלייתם לקרקע, החליטו בקיבוץ להחזיר עטרה ליושנה ולשחזר את פסלי הגן היפהפיים מעשה ידיו של הפסל דוד פאולס, שהוצבו לפני כמעט 70 שנה בלב המשק. את עבודת הליטוש והשחזור הפקידו בידיו של הפסל ידידיה מור, ששחזר בעבר פסל אחר של פאולס - הפסל דוד בקיבוץ רמת דוד. השחזור ארך כחודש ימים כשרבים מוותיקי הקיבוץ ראו לנכון להודות באופן אישי לפסל על כך כי שחזר לא רק את פסליו של פאולס כי אם גם קורטוב מילדותם שלהם.
צילום יגאל לוי
דייג אוהב דגים
עין גב

את מנחם לב מקיבוץ עין גב מכנים "הדייג המיתולוגי של הכינרת". לב, במקצוע כבר 32 שנה, מנהל את ענף הדייג של הקיבוץ, עובד כמדריך דייג בינלאומי ואף נסע להדריך בקניה, פקיסטן ולאוס.
"אני מגדיר את עצמי צייד בנשמה, אבל דווקא מאמין שאנשי הים הם רומנטיקניים ולא טיפוסים קשוחים כמו שנהוג לחשוב", אומר לב בחיוך. את דג הקרפיון שבתמונה ששוקל 24 ק"ג (ונחשב לממוצע), תפס לב ביום שיגרתי עם חמישה אנשי הצוות שלו על סירת הדייג הגדולה "גיל".
"הסירה הזאת כבר בת 52 ועברה לא מעט בחיים - השתתפה בקרבות עם הסורים, בחיפוש מטוסים שנפלו ובחילוצם מהכינרת. "לפי הקילומטראז' של הסירה אפשר להגיד שלה אני נשוי ואילו אשתי האמיתית היא הפילגש", צוחק מנחם.
ללב ארבעה ילדים. "שניים מהם שייטי קיאק מקצועיים", הוא מתגאה ומוסיף: "אמרו על המשפחה שלי שרק בטעות נולדנו בלי זימים". לאחרונה התחיל לערוך חוויית דייג "דייגים ליום אחד", במהלך אותו יום מצטרפת לסירה שלו קבוצה שעובדת וחשה את עולם הדייג.
את הדגים שהוא דג, שנחשבים איכותיים וטבעיים, לב מוכר למשווקים מובחרים ברחבי הארץ, אבל נהנה גם לבשל אותם בעצמו. "הטיפ שלי לבישול דגים הוא לתבל כמה שפחות, ולעולם לא להוסיף לימון לפני הבישול" הוא מסכם.
פורסם במגזין של מעריב/ יגאל לוי
חוזרים למדורת השבט
מצר

זו שנה שנייה שבקיבוץ מצר חוגגים את יום הילד, מתוך יוזמה מקומית ומעורבות קהילתית גבוהה, שהחלה על ידי קבוצת הורים צעירים שהתגעגעו לימי הילד של ילדותם והחליטו להפיק את יום הילד בקיבוץ תוך דגש על חוויות של פעם והימנעות מהפעלות מסחריות ומיובאות מבחוץ. האירועים נפתחו בארוחת ערב שבת חגיגית בחדר האוכל, אשר בחודשים האחרונים יודע עדנה בזכות פתיחתן מחדש של ארוחות ליל שבת וארוחות בקר שבת. הארוחה שהתקיימה בשני מחזורים בשל הביקוש הרב, הסתיימה כשהקהל הוזמן למופע מקומי "סיפורים כשהייתי קטן ועגול", אותו כתבו יוצרים מקומיים ובו שירי ילדים אותם גם הלחינו וביצעו בפני הקהל האוהד. את השבת פתחו בבריכה בשלל פעילויות שכללו משימות אתגריות, פינות יצירה ומשחקי דעת, הכל על טהרת הפעלה מקומית.
בקיבוץ מצר חלו בשנים האחרונות תמורות רבות בתחום התרבות, הקיבוץ בחר להשקיע בציוד תאורה ובמה, חדר האוכל, המסובסד על ידי הקהילה ומופעל על ידי מפעיל מכפר מיסר השכן, תופס תאוצה בשנה האחרונה ופותח שעריו פעמיים בחודש לארוחות ערב ובקר שבת, שאליהן מגיעים יותר ויותר חברים המעידים על כך כי תחושת הביחד המתחדשת היא המביאה אותם לשערי ההיכל הגסטרונומי. אגב - היין והאווירה על חשבון הבית. מחיר - 25 ₪ לסועד בוגר. השבט אמר את דברו.

פרלמנט הגליל
כפר הנשיא/ ישובי דרום הגליל העליון

לפני כשנה נקלטו אורי גנני, 67, ואשתו בהרחבה של קיבוץ כפר הנשיא. עם המעבר לגליל יצא גנני לגמלאות והחל לחפש ערוצי התחברות לפעילות תרבותית-חברתית מקומית. באחד הימים נחשף ל"פרלמנט העמק" המתקיים בקיבוץ יפעת והחליט כי גם לישובי דרום הגליל העליון, מגיע פרלמנט משל עצמם. הוא יצר קשר עם אילן כץ, מושבניק ומוזיקאי מקומי ויחדיו יזמו פתיחתו של "הפרלמנט הגלילי". הפרלמנט נפגש אחת לחודשיים ב"גבעת אורן", בסמוך לקיבוץ מחניים ואליו מגיעים אוהבי שירה מכל האזור, אשר שרים, מתכבדים בתקרובת קלה ויין תוצרת יקב מייסטר שבעליו, תושבי ראש פינה, הם המארחים, ואף מתבשמים מסיפורי הגליל וארץ ישראל הטובה. גנני, בעל עבר התיישבותי מכובד - הוריו ממקימי עין חרוד וכפר ויתקין, והוא עצמו תושב כפר תבור וירושלמי בעברו, מספר כי אחד העקרונות של הפרלמנט הינו שיתוף תושבי כל ישובי האזור - קיבוצים, מושבים, עיירות וכו' מתוך ראיה אזורית וללא הבחנה יישובית. הוא מקווה כי כאשר הרשויות באזור יבחינו בפריחה התרבותית המלבלבת הן יתנו ידם תוך איחוד כוחות אזורי למען כל תושבי האזור. ואנחנו מצביעים like לתפיסה הפוסט-שיתופית-אזורית המתחדשת.

צילום: לירון רוזנבלט
כוכבי אמת

חניכי השומר הצעיר העולמי שהגיעו מאירופה וצפון אמריקה לסמינר ציוני וחינוכי בארץ, הצטרפו ביום ראשון השבוע למאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב תוך תמיכה שומרית בערכי האחווה והסוציאליזם המתחדשים ברחבי ישראל.

יום חמישי, 11 באוגוסט 2011

על הדשא


11.8.2011
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  
על הדשא
רוני מ. האס

צילום: דוד עינב
כחלק מההכנות בתל יוסף לקראת ציון שנת ה-90 לעלייתם לקרקע, החליטו בקיבוץ להחזיר עטרה ליושנה ולשחזר את פסלי הגן היפהפיים מעשה ידיו של הפסל דוד פאולס, שהוצבו לפני כמעט 70 שנה בלב המשק. את עבודת הליטוש והשחזור הפקידו בידיו של הפסל ידידיה מור, ששחזר בעבר פסל אחר של פאולס - הפסל דוד בקיבוץ רמת דוד. השחזור ארך כחודש ימים כשרבים מוותיקי הקיבוץ ראו לנכון להודות באופן אישי לפסל על כך כי שחזר לא רק את פסליו של פאולס כי אם גם קורטוב מילדותם שלהם.
צילום יגאל לוי
דייג אוהב דגים
עין גב

את מנחם לב מקיבוץ עין גב מכנים "הדייג המיתולוגי של הכינרת". לב, במקצוע כבר 32 שנה, מנהל את ענף הדייג של הקיבוץ, עובד כמדריך דייג בינלאומי ואף נסע להדריך בקניה, פקיסטן ולאוס.
"אני מגדיר את עצמי צייד בנשמה, אבל דווקא מאמין שאנשי הים הם רומנטיקניים ולא טיפוסים קשוחים כמו שנהוג לחשוב", אומר לב בחיוך. את דג הקרפיון שבתמונה ששוקל 24 ק"ג (ונחשב לממוצע), תפס לב ביום שיגרתי עם חמישה אנשי הצוות שלו על סירת הדייג הגדולה "גיל".
"הסירה הזאת כבר בת 52 ועברה לא מעט בחיים - השתתפה בקרבות עם הסורים, בחיפוש מטוסים שנפלו ובחילוצם מהכינרת. "לפי הקילומטראז' של הסירה אפשר להגיד שלה אני נשוי ואילו אשתי האמיתית היא הפילגש", צוחק מנחם.
ללב ארבעה ילדים. "שניים מהם שייטי קיאק מקצועיים", הוא מתגאה ומוסיף: "אמרו על המשפחה שלי שרק בטעות נולדנו בלי זימים". לאחרונה התחיל לערוך חוויית דייג "דייגים ליום אחד", במהלך אותו יום מצטרפת לסירה שלו קבוצה שעובדת וחשה את עולם הדייג.
את הדגים שהוא דג, שנחשבים איכותיים וטבעיים, לב מוכר למשווקים מובחרים ברחבי הארץ, אבל נהנה גם לבשל אותם בעצמו. "הטיפ שלי לבישול דגים הוא לתבל כמה שפחות, ולעולם לא להוסיף לימון לפני הבישול" הוא מסכם.
פורסם במגזין של מעריב/ יגאל לוי
חוזרים למדורת השבט
מצר

זו שנה שנייה שבקיבוץ מצר חוגגים את יום הילד, מתוך יוזמה מקומית ומעורבות קהילתית גבוהה, שהחלה על ידי קבוצת הורים צעירים שהתגעגעו לימי הילד של ילדותם והחליטו להפיק את יום הילד בקיבוץ תוך דגש על חוויות של פעם והימנעות מהפעלות מסחריות ומיובאות מבחוץ. האירועים נפתחו בארוחת ערב שבת חגיגית בחדר האוכל, אשר בחודשים האחרונים יודע עדנה בזכות פתיחתן מחדש של ארוחות ליל שבת וארוחות בקר שבת. הארוחה שהתקיימה בשני מחזורים בשל הביקוש הרב, הסתיימה כשהקהל הוזמן למופע מקומי "סיפורים כשהייתי קטן ועגול", אותו כתבו יוצרים מקומיים ובו שירי ילדים אותם גם הלחינו וביצעו בפני הקהל האוהד. את השבת פתחו בבריכה בשלל פעילויות שכללו משימות אתגריות, פינות יצירה ומשחקי דעת, הכל על טהרת הפעלה מקומית.
בקיבוץ מצר חלו בשנים האחרונות תמורות רבות בתחום התרבות, הקיבוץ בחר להשקיע בציוד תאורה ובמה, חדר האוכל, המסובסד על ידי הקהילה ומופעל על ידי מפעיל מכפר מיסר השכן, תופס תאוצה בשנה האחרונה ופותח שעריו פעמיים בחודש לארוחות ערב ובקר שבת, שאליהן מגיעים יותר ויותר חברים המעידים על כך כי תחושת הביחד המתחדשת היא המביאה אותם לשערי ההיכל הגסטרונומי. אגב- היין והאווירה על חשבון הבית. מחיר - 25 ₪ לסועד בוגר. השבט אמר את דברו.

פרלמנט הגליל
כפר הנשיא/ ישובי דרום הגליל העליון

לפני כשנה נקלטו אורי גנני, 67, ואשתו בהרחבה של קיבוץ כפר הנשיא. עם המעבר לגליל יצא גנני לגמלאות והחל לחפש ערוצי התחברות לפעילות תרבותית-חברתית מקומית. באחד הימים נחשף ל"פרלמנט העמק" המתקיים בקיבוץ יפעת והחליט כי גם לישובי דרום הגליל העליון, מגיע פרלמנט משל עצמם. הוא יצר קשר עם אילן כץ, מושבניק ומוזיקאי מקומי ויחדיו יזמו פתיחתו של "הפרלמנט הגלילי". הפרלמנט נפגש אחת לחודשיים ב"גבעת אורן", בסמוך לקיבוץ מחניים ואליו מגיעים אוהבי שירה מכל האזור, אשר שרים, מתכבדים בתקרובת קלה ויין תוצרת יקב מייסטר שבעליו, תושבי ראש פינה, הם המארחים, ואף מתבשמים מסיפורי הגליל וארץ ישראל הטובה. גנני, בעל עבר התיישבותי מכובד - הוריו ממקימי עין חרוד וכפר ויתקין, והוא עצמו תושב כפר תבור וירושלמי בעברו, מספר כי אחד העקרונות של הפרלמנט הינו שיתוף תושבי כל ישובי האזור - קיבוצים, מושבים, עיירות וכו' מתוך ראיה אזורית וללא הבחנה יישובית. הוא מקווה כי כאשר הרשויות באזור יבחינו בפריחה התרבותית המלבלבת הן יתנו ידם תוך איחוד כוחות אזורי למען כל תושבי האזור. ואנחנו מצביעים like לתפיסה הפוסט-שיתופית-אזורית המתחדשת.

כוכבי אמת

חניכי השומר הצעיר העולמי שהגיעו מאירופה וצפון אמריקה לסמינר ציוני וחינוכי בארץ, הצטרפו ביום ראשון השבוע למאהל המחאה בשדרות רוטשילד בתל אביב תוך תמיכה שומרית בערכי האחווה והסוציאליזם המתחדשים ברחבי ישראל.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

יום חמישי, 4 באוגוסט 2011

על הדשא - צדק חברתי


4.8.2011
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  

על הדשא - צדק חברתי

רוני מ. האס

עמק הירדן
רוק חברתי

להקת ה"סלינקיז", המורכבת מבוגרי י"ב מיישובי עמק הירדן, פתחה את עצרת המחאה שנערכה בשבת האחרונה בחיפה, ובה השתתפו עוד עשרות מחבריהם שהגיעו לעיר האדומה לציון תמיכתם במאבק הציבורי. ה"סלינקיז" הם חלק מקבוצת יוצרים רוק חברתי, קבוצה המורכבת מנגנים ומזמרים אשר פועלים בהנחיה משותפת במהלך השנה כחלק מפעילות הנוער בעמק הירדן.

מבצע עץ. צילום: אדי ישראל

מבצע עץ זית עד הבית

בית ניר

התפרסם לראשונה ב"מעריב" על ידי יובל גורן ורונן דמארי

עמית חיימוביץ', בית ניר, התקשה להשלים עם החלטת קיבוצו לעקור 3,000 עצי זית בגלל מחסור במים. במשך שנים נודעו שמן הזית המופק בקיבוץ בית ניר בדרום ובית הבד הממוקם בו כבעלי מוניטין בענף שמן הזית בישראל. אולם בשנה האחרונה כמויות הגשם היו מועטות באזור הקיבוץ, ועובדה זו לצד עלויות המים הגבוהות והגבלת המכסות, הביאו את מנהלי המטע להחלטה כואבת - ויתור על 3,000 עצי זית, מתוך 15 אלף העצים במטע, והפסקת השקייתם והטיפול בהם. "בלית ברירה הקיבוץ החליט להוריד את העצים האלה ולמכור אותם להסקה, אבל כשראיתי איך כורתים ומנסרים את העצים היפהפיים והאציליים האלה... ממש כאב הלב", סיפר חיימוביץ'. הוא פנה למרכז המשק בקיבוץ, וביקש ממנו לקנות את 3,000 העצים שיועדו להימכר להסקה ולנסות למכור אותם במחירים סמליים לאזרחים ברחבי הארץ. בקיבוץ הסכימו מיד לרעיון, וחיימוביץ' יחד עם שותפו, גנן במקצועו, החלו בניסיונות לשווק את העצים לכל דורש.
"מישהו ששמע על זה שלח איזה מייל קבוצתי, וככה התחילה השמועה על המבצע להצלת העצים לרוץ. התחלנו להעתיק את העצים מהמטע לחצרות הבתים של אנשים שיצרו איתנו קשר, ואנחנו גם מסייעים להם בשתילה. לא מזמן שלחנו 120 עצים למושבים ליד אילת, ולפני חודש הובלנו שישה עצים לתושב מטולה שגילה עניין. גם מועצות מקומיות לקחו כמה עצים", מדווח חיימוביץ'. מחצית מהעצים כבר זכו בבית חדש במחיר סמלי. "המלחמה שלנו היא נגד הזמן ומזג האוויר שפועל נגדם". להצלת עץ זית במחיר כזית: 0507232980.

הרופא שלנו חברה'מן
רביבים/טללים/משאבי שדה

בדרך צפונה למילואים, עבר בתחילת השבוע, ד"ר אסי סיקורל, 39, רופא משפחה מרביבים, דרך ירושלים, על מנת להצטרף להפגנת הסתדרות הרופאים בגן הורדים. "בזכות המילואים הצלחתי להגיע להפגנה", הוא צוחק. שכן, כרופא החי בקיבוץ רביבים, עובד בשלוש מרפאות קיבוציות, בנוסף לייעוץ טלפוני לאחיות 24 שעות ביממה, ד"ר סיקורל מלמד בבית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון, מטפל בהתנדבות בחסרי מעמד בפזורה הבדואית באזור הנגב ובזמן הפנוי שאין לו אף חולק דעותיו בבלוג שלו באתר "רשימות" ובאתר קופ"ח כללית, אין לו הרבה הזדמנויות לקפוץ לירושלים להפגין.
"אין מספיק תמריץ לרופאים להגיע לפריפריה, שירותי בריאות כללית היא הארגון היחידי שמשרת באמת את הפריפריה הדרומית ויש לו נוכחות בנקודות הכי נידחות. בכללית מתאמצים לתקן את הפערים אבל בלי תיקון יסודי לא יחול שינוי אמיתי". הוא מספר כי כשמשווים השקעה כספית למטופל על פי בסיס אזורי, המטופל הדרומי מופלה לרעה. "פרופ' דב צ'רניחובסקי מאוניברסיטת בן גוריון, עשה את החישוב שלו היו משווים עלויות, היו מקבלים בנגב עוד 2.2 מליארד לשנה לצרכי רפואה".
ויש לו מסר לאומה- "כל אחד צריך לקום בבקר ולהגיד איפה אני יכול לעשות את העולם טוב יותר. בעידן שבו רב העולם רעב ואנחנו חיים בקודקוד של הפירמידה, זה בא עם מחוייבות לחשוב איך אנחנו יכולים לתת ולשנות. בהזדמנות זו אני מאחל גם לתנועה הקיבוצית שתדע להתחבר לצד המואר של המאבק החברתי".

חברים לדרך
חברים לדרך
אוסלו/ משמר העמק/ גבעת חביבה

לידיה אייזנברג, 65, חברת משמר העמק, עיתונאית ומדריכה בגבעת חביבה, לא שכחה את ידידה, סוון סווי ((Svein Sevje, בעברו מתנדב במשמר העמק, היום שגריר נורבגיה בישראל, בשעתו הקשה בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית על חפים מפשע בנורבגיה, לפני שבועיים, שבה נרצחו 91 חפים מפשע, רובם בני נוער. היא שיגרה לשגרירות מכתב תנחומים בשם גבעת חביבה, ובו ציינה: "גבעת חביבה שולחת את תנחומיה לעם הנורבגי ולממשלתו, בעקבות ההתקפות המחרידות באוסלו ובאוטויה. כמו מיליוני אנשים ברחבי העולם, גם אנחנו בהלם עמוק, אבלים על החיים שאבדו בהתקפות חסרות הטעם כלפי אנשים חפים מפשע שהיו בדרך לעבודת יומם או במחנה קיץ לנוער. רבים בישראל מעלים במחשבותיהם ובתפילותיהם את העם הנורבגי. אנחנו מכבדים ומעריכים את החלק שלקחה נורבגיה במהלך השנים במאמץ להפסיק שפיכות דמים כזו באזורנו, ומבקשים לשלוח את תקוותינו ואת משאלותינו לעתיד של שלום לעם במדינה שלך". השגריר ואנשיו, שהמחווה נגעה ללבם, העבירו את המסר הישראלי לקולגות בנורבגיה, בתקווה שבשני הצדדים יידעו ימים טובים יותר.

אהרון ולנסי
כוכב אמת

גם בגליל העליון מקשיבים לזעקת העם. ראש המועצה האזורית גליל עליון, אהרון ולנסי, לא המתין הרבה ושלח מסר לכל הקברניטים של 29 קיבוצי הגליל העליון, בבקשה שיתגייסו למאבק הציבורי המתרחב וישמרו על רמת מחירים סבירה, שתאפשר לסטודנטים הרבים, השוכרים חדרים צנועים בקיבוצים, לקיים עצמם בכבוד.
להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

יום שישי, 29 ביולי 2011

מסעדה אחת בשבוע - אל ערישה - כתבה לאתר REST



אל עריש או חלמתי חלום

רוני האס גילתה את אל ערישה, המשרה אווירה של קצה העולם, ומגישה מנות גליליות

לפעמים הדרך למקום מסויים מבשרת על הווייתו, כמו בפעמים הנדירות הללו, שעוד לפני שנכנסת פנימה, את/ה מרגיש/ה שאיכשהו נעשה עמך חסד והזדמנת למקום שכאילו קיים שם רק בשבילך. זו הייתה התחושה עימה נכנסנו לממלכתם של סמיח ורולא, מקימי אל ערישה.

ביום קיץ חם, כשהמולת החופש הגדול מסרבת להרפות, יצאנו לכיוון כפר ראמה הסמוך לכרמיאל. על פי ההוראות שקבלנו, נכנסנו בכניסה הראשית והתחלנו להתפתל במעלה הכפר. המשכנו לטפס במעלה הכביש, כשבתי הכפר נשארים מאחור, מתחילות לחשוש שמא הלכנו לאיבוד, אבל בדיוק באותו רגע הבחנו על אם הדרך משמאל בשלט הקטן 'אל ערישה', נטוע במעלה מטע זיתים ומשהו שנראה כמו חוות בודדים.

פנינו בזהירות, ומיד ירדנו בירידה תלולה היישר לחיקו של עולם אחר, מדיף ניחוחות של נוסטלגיה ותקווה לימים אחרים.

גיסתי היקרה שחברה אלי למסע הקולינרי, דיווחה על תחושת סיני-קופנגן- נפאל באוויר, וכשהחנינו בין הטרסות ועצי הזית ויצאנו מהרכב, בחרנו לעמוד כמה דקות דומיה, מתפעמות מנוף קדומים גלילי, רוח קלילה ונעימה, נטולת להט קיצי ושקט על פני תהום. בהינף מבט דרומי יכולנו אף להבחין בהדר הים התיכון.

המתחם הקסום בו מצאנו עצמנו כלל צמד בתי עץ קטנים בנויים על עמודים, המשמשים כצימרים, על צלע ההר נטועה מרפסת מתוחמת בחלונות זכוכית גדולים המשקיפה אל הנוף עוצר הנשימה ובה שולחנות נאיביים, צבועים בצבע לימון חלבי ומעוטרים ביד אמן וכסאות תואמים. אנחנו בחרנו להכנס אל המסעדה עצמה, שנבנתה במשך שלוש שנים ע"י סמיח, בשילוב של אבנים ועץ, ועוצבה ברוח הקוסמופוליטית של המקום המיוחד הזה.

בואכה המסעדה אתה פוגש בשלטים מנומסים המבקשים לחלוץ את נעליך ולהשאירם בכניסה, במדפים המיועדים לכך וכן באם הגעת עם ילדים מבקשים לנהוג משנה זהירות במקום, "מנסיון העבר"- מסבירה בחיוך מתנצל רולא, זוגתו של סמיח, מנהלת המסעדה והטבחית הראשית. באותה רוח סובלנית ממתינה במקום של כבוד, פינת יצירה מעוצבת, עם חומרי יצירה לקטנטנים. מסתבר שההנחיות המנומסות בכניסה קשורות בעובדה שכל המסעדה הינה רחבה מכוסה בשטיחי סיני, כשפינות הישיבה, רובן בגובה הרצפה, מעוצבות ממזרוני ישיבה צבעוניים ושולחנות עץ צבעוניים נמוכים, עליהם מונחים נרות כבדים. בפינות המסעדה פזורים כלי נגינה, המרמזים על כך שבמקום מתקיימות מדי פעם הופעות. המקום בולט בניקיונו ואכן בימי שני, כאשר המסעדה סגורה, עסוקה רולא, בעלת המקום, והצוות שלה, בניקיון כולל של כל המשטח הצבעוני היפהפה הזה.

תקרת העץ הגבוהה ממנה משתלשלים אהילי בד בסגנון אסייתי, נותנת לחלל נופך אותנטי, במיוחד לצלילי המוזיקה שליוותה אותנו לאורך כל הארוחה- מוזיקה ערבית מעודנת מתובלת במוזיקת עולם.

אנחנו יצאנו לשבת במרפסת החוברת למסעדה, ופתחנו בקנקן לימונענע קר ומרענן (28 ₪ ) שנגרס עבורינו במקום, במטבח השוכן ממש בכניסה למסעדה. את הארוחה עצמה התחלנו בסלטים המקומיים. הפלטה המזרחית (40 ₪) שהוגשה כמו כל מאכלי המקום, בכלי חרסינה חומים, שיוצרו במיוחד עבורם, הגיעה עם רוטב טחינה טרי וחמצמץ בו השתלבה פטרוזיליה שנקצצה רגע לפני, והכילה תשע צלוחיות מעוררי תאבון- קובה מטוגנים, ממולאים בבשר טחון בתיבול מזרחי, סמבוסק גבינה מעוררי השתאות וסיגרים ממולאים בגבינה, זעתר וממרח זיתים כשהבצק עשוי אף הוא בתיבול זעתר. התיאבון אכן התעורר, רצינו עוד המון אבל התאפקנו. את החומוס הפשוט טרי וטעים (15 ₪ ) שהוגש עם פיתות דקות שנאפו במקום, ניגבנו בין לבין. בשעה שגיסתי ההרה נהנתה מסלט פאתוש (18 ₪) מירקות שנחתכו רגע לפני, מעוטרים במצנפת גבינה בולגרית מגורדת, מכילים פתיתי פיתות מטוגנות, הגרסה הערבית לקרוטונים, אני התעמקתי בסלט הבית 'אל ערישה' ( 18 ₪ - לא מופיע בתפריט) בו השתלבו בחגיגת טעמים בריאה ועסיסית הרבה ירוקים- חסה, בצל ירוק, נענע וזעתר, בצל, גרגיר וגבינה ערבית שנקנתה במחלבה מקומית עם קרוטוני הפיתה תוצרת המקום. במנה העיקרית החלטנו להתמקד דווקא בתפריט האותנטי, למרות שזה דרש מאיתנו להיפרד מהחלום על דגים ופירות ים או כל מנה אחרת עשויה על האש.

חלקנו מנת סיניה (55 ₪) שיצאה מהתנור ותובלה ברוטב טחינה רותחת עם פטרוזיליה טרייה ולימון, הבשר – תערובת של כבש ועגל, היה רך, חתוך במידות הנכונות וערב לחיך, הטחינה משובחת ובטמפרטורה מדויקת. לצידה זללנו את מנת המג'דרה שהגיעה מעוטרת בירקות טריים ( 35 ₪) עשויה ברכות מתערובת של בורגול ועדשים ברוטב מעודן שהתחבר היטב וליד כל אלה טרפנו את תבשיל המנזאלה (45 ₪) , המוגש בד"כ רק בסופי השבוע (כולל ראשון)- גרגירי חומוס וחציל מטוגן ברוטב עגבניות חם שהשתלבו מצוין עם המנה הבשרית.

לקינוח נאלצנו לוותר בכאב לב ומפאת הכפתור הלוחץ במכנסיים, על עוגת שוקולד חמה- מאפה הבית ובחרנו בפירות היום בדמות פלחי אבטיח טריים (20 ₪).

רגע לפני סיום, חזרנו באחת למאה העשרים ואחת כשגילינו שבמטבח האותנטי השורשי הזה, ניצבת גם מכונת קפה שיודעת להפיק קפה הפוך חזק (12 ₪) למכורים שבינינו. מזל שרולא בעלת הבית, לא הסכימה לוותר על התענוג המערבי הזה. סיימנו את הערב בתחושת התעלות ורוגע ורגע לפני ששמנו פעמינו בחזרה לטירופו של החופש הגדול, הבטחנו לעצמנו שאנחנו עוד נחזור.

*הכותבת הייתה אורחת המקום.

אל ערישה - 054-3021400 

מדף השער של רסט ניוז, הכתבת רוני בצפון


לחוות את הגולן בחוות הג'ילבון - כתבות עבור אתר רסט


לחוות את הגולן בחוות הג'ילבון
רוני האס גילתה את חוות הג'ילבון שמושלמת לארוחה טובה לאחר טיול ברמת הגולן
לחוות את הגולן בחוות הג'ילבון
הנסיעה במרחבי הגולן תמיד מותירה בי רושם של סרטי המערב הפרוע. המרחבים החשופים, הטבע הלא מבוית, ומדי פעם הבלחות אנושיות שמשתלבות בתוך כל אלה.
חוות הג'ילבון ממוקמת כאילו באמצע שומקום, בלב רמת הגולן בין צפון לדרום, 3 ק"ממקצרין, על כביש 91. החווה נטועה בתוך הטבע הפרוע, סמוכה לנחל הג'ילבון ומרוחקת מנקודות ישוב, כשרק בסיסים צבאיים נקודים פה ושם. פוקדים אותה מטיילים רבים שמסיימים את מסלול הג'ילבון הסמוך או מסלולים אחרים ורבים מתושבי המקום, חלקם שומרי מצוות, הנוהגים להגיע לסעוד את ליבם בארוחה טובה, במסעדה המשפחתית בה המנהלים הם גם המבשלים. 
את החווה הקימו בני משפחת ללוש, אב ובנו, תושבי קצרין, מתוך אהבה וחיבור חזק לגולן, אשר בנו את החווה ביחד במו ידיהם. ואכן כבר המבואה למסעדה מסגירה את אווירת הבוקרים של המקום, אשר מגיש בשר כשר, חלקו מגיע מהגולן עצמו, חלקו מיובא, מעושן במקום בעצי הדרים, ומטופל ביד מבינה ואוהבת בסגנון דרום אמריקאי. טאבון גדול ולידו גריל מסתובב מקבלים את פני הבאים, שארומת עץ נעימה מבשמת את פניהם עם הכניסה למסעדה. אור רך ואינטימי אופף כל שולחן בזכות אהילים מסוגננים הקבועים מעל כל פינת ישיבה. הבר רחב הידיים תוחם את המסעדה ומשמש כסצנה בפני עצמה, כשחבר'ה רבים, בעיקר צעירים וחיילים, מגיעים פשוט לשבת על הבר, לשתות ולנשנש משהו מתוך תפריט הבר.  
אנחנו הגענו לעת ערב אחרי טיול בגולן, אוירה קלילה ובלתי מחייבת קבלה את פנינו, חבר'ה צעירים בג'ינס וטריקו, חיילים, ומספר חובשי כיפות היו בין יושבי המקום, בחרנו לצאת החוצה לגינה הגדולה, בה גם שוכנת בימת המופעים שכל מוצאי שבת מופיעים בה כשרונות מקומיים ובקיץ גם זמרים מוכרים. פתחנו בפלטת מזטים גדולה (36 ₪), שהכילה מקבץ סלטים צבעוניים ומגוונים, משתנים מדי יום על פי תשוקות המטבח המקומי,  בכל אחד מהם נוכח טעם שונה- חמוץ (פטרוזיליה עם צנובר), מלוח, חריף (פלפלים) ואפילו מתוק (חסה עם חמוציות) שניצחו מבחינת הבעל המרוצה. לצידם קבלנו  את פוקצ'ת הבית החמה והבשרנית- שנאפתה בטאבון המקומי וטובלה במלח ים, שום ורוזמרין (26 ₪). זללנו בעניין את כל צלוחיות המזטים שזכו לקריאות סיפוק והתפעלות ואז הגיע החומוס הטרי, תוצרת בית (26 ₪) שהשלים את מנות הפתיחה.  
למנה עיקרית קבלנו מניפת סינטה (44 ₪), רצועות סינטה מעושנת צרובה אשר בישרו לנו כי החבר'ה המקומיים אכן יודעים כיצד לטפל בבשר, הוא היה עשוי במידה הנכונה, רך וטעים, כשרוטב החרדל הגרגירי שהחליף את הצ'ימיצ'ורי דווקא התאים מאד להשלמת החוויה, הספריבס  מבשר אנגוס (118 ₪) שהוגש לנו במחבת ברזל, על מגש עץ ולצידו חתיכות תפוחי אדמה אפויים ועגבניה טריה שעברה טיפול קצר על האש, היה מצויין, לצד המנות קבלנו מנת פטריות שמפיניון ערבות לחיך, מוקפצות בשמן זית, שום, בצל ובזיליקום ( 33 ₪) וצלוחיות סלט ירוק, שאיכשהו לא הפסקנו לזלול, החסה הטריה ברוטב החמצמץ מלווה בבצל סגול, רצועות גזר, שרי ומלפפון בתיבול ביתי של לימון ומלח, היו חוויה מרעננת בין ביס לביס.  
לפני המנות האחרונות שמענו מניר, ממנהלי המסעדה, כי הקיץ שהתחיל מסתבר, לא מזמן אצל אנשי הגולן, הוא העונה החמה במקום תרתי משמע, אז גם ניתן לראות את האסדו בפעולה, כמו גם כשמגיעות קבוצות המזמינות מקום לפי תפריט סגור מראש. הרבה משפחות פוקדות את המקום אשר יודע להציע גם מנות ילדים, שניצלים עשויים במקום או נקניקיות בתוספת צ'יפס. אנחנו הגענו למנה האחרונה בה זכינו ליהנות ממנה חדשה ומשובחת של סלסלות קדאיף (28 ₪) תוצרת בית, בתוכן נחים כדורי גלידה וניל ברוטב פירות יער, מעוטרים בפירות יער מקומיים. זללנו בתאווה את המנה המצוינת הזו כשהבעל השלים את התמונה עם אספרסו (8 ₪) מהביל ואני בתה נענע שנקטפה מהגינה (12 ₪). 
סיימנו את החוויה הצפונית שבעים וכבדים, מסכמים את הביקור בגולן בתחושה שאי אפשר היה בלי הסעודה הלוקאל-גולנית הזו לשלמות המסע הצפוני.  לפני פרידה נעזרנו בעובדי המקום לקבלת טיפים ורעיונות לאטרקציות נוספות בגולן ונפרדנו לשלום לקראת שנת לילה שבעה ומרוצה.

*הכותבת הייתה אורחת המקום.

יום חמישי, 28 ביולי 2011

על הדשא - מהעמק לגליל


28.7.2011
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  
על הדשא - מהעמק לגליל
רוני מ. האס

ספרים רבותיי

מיכאל בן דרור, 70, משדה נחמיה, ובנו עילם, 37, חגגו השבוע את צאת ספרו החמישי של האב "הגליל הכי עליון", שבו הוא מחדש מסלולי טיולים ברחבי הגליל העליון. הספר, שיצא בהוצאה פרטית על ידי המשפחה, כנראה אינו האחרון בקרב הבן דרורים, שבנם, עילם, הוציא לאור לפני שנה את ספר הילדים "על הגשר הקט", המבוסס על נופי ילדותו, ספר שזכה לתהודה גדולה בקרב אוהבי הספרות היפה.

מכבייה. צילום ינאי שחם
 
מכבייה לנוער

הגליל העליון/ קריית שמונה


בית הספר "הר וגיא" בקיבוץ דפנה וקיבוצים נוספים בגליל העליון אירחו במהלך השבוע, בשיתוף פעולה עם קריית שמונה, את המכבייה הראשונה לנוער יהודי שהתקיימה בישראל.
תחרות המכבייה לנוער יהודי מתקיימת מדי שנה בצפון אמריקה. לפני מספר חודשים הגיעה לישראל משלחת של מכבי צפון אמריקה, והחליטה כי השנה יארגנו בפעם הראשונה את המכבייה העולמית לנוער יהודי בישראל. מתוך מניעים ציוניים בחרו בפריפריה הצפונית.
ביום ראשון השבוע נחתו בארץ כ-1,500 בני נוער, ברובם ממדינות צפון אמריקה, והתפזרו ברחבי הגליל העליון. בטקס מרגש, שהתקיים ביום שלישי באצטדיון הכדורגל של קריית שמונה, נהנו תושבי הגליל העליון וקריית שמונה לחזות בתהלוכה המסורתית של המשלחות מהמדינות השונות וכן מהופעות שונות. את ישראל ייצגו בתחרויות 20 בני נוער מבית הספר "הר וגיא".
הספורטאים התחרו בתחומי ספורט שונים, כולל כדורסל וכדורגל, שחייה, הוקי קרח שהתקיים במרכז קנדה במטולה, טניס שולחן ועוד. עם תום התחרויות צפויים החבר'ה הצעירים להתפזר בגליל בעבודות התנדבות שונות, שלאחריהן יזכו בטיול ברחבי ישראל.
הבית של ענת אחרי השיפוץ. צילום: דוד עינב
כלא גלבוע למען הקהילה
חפציבה/ בית אלפא

במהלך החודש האחרון זכה בית הנעורים בקיבוץ חפציבה, "הטירה", המשמש כ"בית של ענת" - מועדונית לנוער עם אוטיזם - למתיחת פנים משמעותית. בעבודות השיפוצים לקחו חלק שלושה אסירים ושלושה סוהרים מכלא גלבוע השכן וקבוצת בני נוער מקיבוץ בית אלפא, כולם על טהרת ההתנדבות.
הצוות המשפץ. צילום: דוד עינב
את החיבור למיזם עשו מנהלי הבית, ענת ושמוליק רגב מבית אלפא, אשר כבר נהנו בעבר מתפיסתו החברתית-קהילתית של מפקד כלא גלבוע, דקר אילת. רגב: "השיפוץ כולו נמשך שלושה שבועות. הבית היה במצב לא טוב. למרות החום הכבד והתנאים הלא נוחים, העבודה נעשתה באווירה של צחוק ושל שמחה. החבר'ה החליפו את המרצפות ברוב הבית ואת הקרמיקות, החליפו גם רשתות ותריסים, סתמו חורים בקירות, צבעו את כל הבית ושדרגו את הכניסה. עבודה שתומחרה במאות אלפי שקלים הסתיימה בהוצאה צנועה על חומרים בלבד". הבית של ענת, שממנו נהנים 15 בני נוער אוטיסטים, מתכונן לקראת ראש השנה לחנוכת הבית. כמובן, הזמנה ראשית תצא לכלא גלבוע ולנערי בית אלפא.

צוות מייסד הפאב במורן
"מבשלת הגליל"
מורן

שישה חברי ותושבי קיבוץ מורן חברו יחדיו להגשמת חלום קולינרי משותף, שאותה חגגו השבוע באירוע משכר. השישה החליטו להקים מבשלת בירה, וסביבה בנו במו ידיהם פאב בירה מקומי, הפתוח לקהל הרחב. אלון ריפתין, בן עין שמר, תושב הקיבוץ זה חמש שנים וחבר בצוות המייסד, מספר כי לאחר שחרורו משירות בצה"ל החליט להשתלם בקורס לבישול בירה. הוא נכנס לעולם המבשלות, השתתף בתחרויות, וכשהגיע למורן פגש את זיו טלומק, חבר הקיבוץ שהיה טרוד באהבה קולינרית אחרת - עישון בשר. "התחלנו לעשות ערבים משותפים פרטיים והתלהבנו מרקימת חלומות. לאט לאט הצטרפו אלינו חיקי דוידוב, חבר הקיבוץ, שתמיד חלם להקים בר ולעמוד מאחורי הדלפק, ושני בניו, והחלטנו להקים פאב ייחודי בקיבוץ". הם יצאו לדרך, בנו במו ידיהם את הפאב ואת מבשלת הבירה שבתוכו. "באנגלית קוראים לזה "brew pub". התחלנו לבנות בדצמבר שעבר ותוך חמישה חודשים עמד הפאב על הרגליים." הפתיחה הייתה בערב שבועות, ולאורחים הוגשו ביכורי הבירה הראשונים. בשישי האחרון פתחו את העונה בהופעה של הזמרת גל הגואל וגיטריסט של להקת "הבננות". הכוונה היא לפתוח במה לאמנים צעירים ולאמנים מוכרים. הפאב פתוח לקהל הרחב בחמישי, בשישי ובשבת, ואבותיו המייסדים מדגישים, כי הם מאמינים בפיתוח תרבות הבירה בישראל, ועל כן הם מגישים מעבר לבירה המקומית את כל בירות הבוטיק הישראליות. פרגון משכר.

כוכבי אמת

בקיבוץ נתיב הל"ה השיקו השבוע את אמנת השירות הראשונה לפעול בקהילה קיבוצית, המעגנת בתוכה מחויבות של נותני השירות בקיבוץ למתן שירות מקצועי, איכותי ואדיב. את ההשראה קיבל הקיבוץ מהמועצה האזורית שלו, מטה יהודה, אשר קיבלה על עצמה אמנת שירות לתושביה לפני כשנה. מהמועצה נמסר, כי קיבוצים נוספים מתכוונים לכונן אמנת שירות דומה בשנה הקרובה.


להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547
 

עורך הבלוג