| ||||||||
| ||||||||
| ||||||||
שלח לחבר
הדפס
|
יום חמישי, 4 באוגוסט 2011
על הדשא - צדק חברתי
יום שישי, 29 ביולי 2011
מסעדה אחת בשבוע - אל ערישה - כתבה לאתר REST
אל עריש או חלמתי חלום
רוני האס גילתה את אל ערישה, המשרה אווירה של קצה העולם, ומגישה מנות גליליות
לפעמים הדרך למקום מסויים מבשרת על הווייתו, כמו בפעמים הנדירות הללו, שעוד לפני שנכנסת פנימה, את/ה מרגיש/ה שאיכשהו נעשה עמך חסד והזדמנת למקום שכאילו קיים שם רק בשבילך. זו הייתה התחושה עימה נכנסנו לממלכתם של סמיח ורולא, מקימי אל ערישה.
ביום קיץ חם, כשהמולת החופש הגדול מסרבת להרפות, יצאנו לכיוון כפר ראמה הסמוך לכרמיאל. על פי ההוראות שקבלנו, נכנסנו בכניסה הראשית והתחלנו להתפתל במעלה הכפר. המשכנו לטפס במעלה הכביש, כשבתי הכפר נשארים מאחור, מתחילות לחשוש שמא הלכנו לאיבוד, אבל בדיוק באותו רגע הבחנו על אם הדרך משמאל בשלט הקטן 'אל ערישה', נטוע במעלה מטע זיתים ומשהו שנראה כמו חוות בודדים.
פנינו בזהירות, ומיד ירדנו בירידה תלולה היישר לחיקו של עולם אחר, מדיף ניחוחות של נוסטלגיה ותקווה לימים אחרים.
גיסתי היקרה שחברה אלי למסע הקולינרי, דיווחה על תחושת סיני-קופנגן- נפאל באוויר, וכשהחנינו בין הטרסות ועצי הזית ויצאנו מהרכב, בחרנו לעמוד כמה דקות דומיה, מתפעמות מנוף קדומים גלילי, רוח קלילה ונעימה, נטולת להט קיצי ושקט על פני תהום. בהינף מבט דרומי יכולנו אף להבחין בהדר הים התיכון.
המתחם הקסום בו מצאנו עצמנו כלל צמד בתי עץ קטנים בנויים על עמודים, המשמשים כצימרים, על צלע ההר נטועה מרפסת מתוחמת בחלונות זכוכית גדולים המשקיפה אל הנוף עוצר הנשימה ובה שולחנות נאיביים, צבועים בצבע לימון חלבי ומעוטרים ביד אמן וכסאות תואמים. אנחנו בחרנו להכנס אל המסעדה עצמה, שנבנתה במשך שלוש שנים ע"י סמיח, בשילוב של אבנים ועץ, ועוצבה ברוח הקוסמופוליטית של המקום המיוחד הזה.
בואכה המסעדה אתה פוגש בשלטים מנומסים המבקשים לחלוץ את נעליך ולהשאירם בכניסה, במדפים המיועדים לכך וכן באם הגעת עם ילדים מבקשים לנהוג משנה זהירות במקום, "מנסיון העבר"- מסבירה בחיוך מתנצל רולא, זוגתו של סמיח, מנהלת המסעדה והטבחית הראשית. באותה רוח סובלנית ממתינה במקום של כבוד, פינת יצירה מעוצבת, עם חומרי יצירה לקטנטנים. מסתבר שההנחיות המנומסות בכניסה קשורות בעובדה שכל המסעדה הינה רחבה מכוסה בשטיחי סיני, כשפינות הישיבה, רובן בגובה הרצפה, מעוצבות ממזרוני ישיבה צבעוניים ושולחנות עץ צבעוניים נמוכים, עליהם מונחים נרות כבדים. בפינות המסעדה פזורים כלי נגינה, המרמזים על כך שבמקום מתקיימות מדי פעם הופעות. המקום בולט בניקיונו ואכן בימי שני, כאשר המסעדה סגורה, עסוקה רולא, בעלת המקום, והצוות שלה, בניקיון כולל של כל המשטח הצבעוני היפהפה הזה.
תקרת העץ הגבוהה ממנה משתלשלים אהילי בד בסגנון אסייתי, נותנת לחלל נופך אותנטי, במיוחד לצלילי המוזיקה שליוותה אותנו לאורך כל הארוחה- מוזיקה ערבית מעודנת מתובלת במוזיקת עולם.
אנחנו יצאנו לשבת במרפסת החוברת למסעדה, ופתחנו בקנקן לימונענע קר ומרענן (28 ₪ ) שנגרס עבורינו במקום, במטבח השוכן ממש בכניסה למסעדה. את הארוחה עצמה התחלנו בסלטים המקומיים. הפלטה המזרחית (40 ₪) שהוגשה כמו כל מאכלי המקום, בכלי חרסינה חומים, שיוצרו במיוחד עבורם, הגיעה עם רוטב טחינה טרי וחמצמץ בו השתלבה פטרוזיליה שנקצצה רגע לפני, והכילה תשע צלוחיות מעוררי תאבון- קובה מטוגנים, ממולאים בבשר טחון בתיבול מזרחי, סמבוסק גבינה מעוררי השתאות וסיגרים ממולאים בגבינה, זעתר וממרח זיתים כשהבצק עשוי אף הוא בתיבול זעתר. התיאבון אכן התעורר, רצינו עוד המון אבל התאפקנו. את החומוס הפשוט טרי וטעים (15 ₪ ) שהוגש עם פיתות דקות שנאפו במקום, ניגבנו בין לבין. בשעה שגיסתי ההרה נהנתה מסלט פאתוש (18 ₪) מירקות שנחתכו רגע לפני, מעוטרים במצנפת גבינה בולגרית מגורדת, מכילים פתיתי פיתות מטוגנות, הגרסה הערבית לקרוטונים, אני התעמקתי בסלט הבית 'אל ערישה' ( 18 ₪ - לא מופיע בתפריט) בו השתלבו בחגיגת טעמים בריאה ועסיסית הרבה ירוקים- חסה, בצל ירוק, נענע וזעתר, בצל, גרגיר וגבינה ערבית שנקנתה במחלבה מקומית עם קרוטוני הפיתה תוצרת המקום. במנה העיקרית החלטנו להתמקד דווקא בתפריט האותנטי, למרות שזה דרש מאיתנו להיפרד מהחלום על דגים ופירות ים או כל מנה אחרת עשויה על האש.
חלקנו מנת סיניה (55 ₪) שיצאה מהתנור ותובלה ברוטב טחינה רותחת עם פטרוזיליה טרייה ולימון, הבשר – תערובת של כבש ועגל, היה רך, חתוך במידות הנכונות וערב לחיך, הטחינה משובחת ובטמפרטורה מדויקת. לצידה זללנו את מנת המג'דרה שהגיעה מעוטרת בירקות טריים ( 35 ₪) עשויה ברכות מתערובת של בורגול ועדשים ברוטב מעודן שהתחבר היטב וליד כל אלה טרפנו את תבשיל המנזאלה (45 ₪) , המוגש בד"כ רק בסופי השבוע (כולל ראשון)- גרגירי חומוס וחציל מטוגן ברוטב עגבניות חם שהשתלבו מצוין עם המנה הבשרית.
לקינוח נאלצנו לוותר בכאב לב ומפאת הכפתור הלוחץ במכנסיים, על עוגת שוקולד חמה- מאפה הבית ובחרנו בפירות היום בדמות פלחי אבטיח טריים (20 ₪).
רגע לפני סיום, חזרנו באחת למאה העשרים ואחת כשגילינו שבמטבח האותנטי השורשי הזה, ניצבת גם מכונת קפה שיודעת להפיק קפה הפוך חזק (12 ₪) למכורים שבינינו. מזל שרולא בעלת הבית, לא הסכימה לוותר על התענוג המערבי הזה. סיימנו את הערב בתחושת התעלות ורוגע ורגע לפני ששמנו פעמינו בחזרה לטירופו של החופש הגדול, הבטחנו לעצמנו שאנחנו עוד נחזור.
*הכותבת הייתה אורחת המקום.
אל ערישה - 054-3021400
רוני האס גילתה את אל ערישה, המשרה אווירה של קצה העולם, ומגישה מנות גליליות
לפעמים הדרך למקום מסויים מבשרת על הווייתו, כמו בפעמים הנדירות הללו, שעוד לפני שנכנסת פנימה, את/ה מרגיש/ה שאיכשהו נעשה עמך חסד והזדמנת למקום שכאילו קיים שם רק בשבילך. זו הייתה התחושה עימה נכנסנו לממלכתם של סמיח ורולא, מקימי אל ערישה.
ביום קיץ חם, כשהמולת החופש הגדול מסרבת להרפות, יצאנו לכיוון כפר ראמה הסמוך לכרמיאל. על פי ההוראות שקבלנו, נכנסנו בכניסה הראשית והתחלנו להתפתל במעלה הכפר. המשכנו לטפס במעלה הכביש, כשבתי הכפר נשארים מאחור, מתחילות לחשוש שמא הלכנו לאיבוד, אבל בדיוק באותו רגע הבחנו על אם הדרך משמאל בשלט הקטן 'אל ערישה', נטוע במעלה מטע זיתים ומשהו שנראה כמו חוות בודדים.
פנינו בזהירות, ומיד ירדנו בירידה תלולה היישר לחיקו של עולם אחר, מדיף ניחוחות של נוסטלגיה ותקווה לימים אחרים.
גיסתי היקרה שחברה אלי למסע הקולינרי, דיווחה על תחושת סיני-קופנגן- נפאל באוויר, וכשהחנינו בין הטרסות ועצי הזית ויצאנו מהרכב, בחרנו לעמוד כמה דקות דומיה, מתפעמות מנוף קדומים גלילי, רוח קלילה ונעימה, נטולת להט קיצי ושקט על פני תהום. בהינף מבט דרומי יכולנו אף להבחין בהדר הים התיכון.
המתחם הקסום בו מצאנו עצמנו כלל צמד בתי עץ קטנים בנויים על עמודים, המשמשים כצימרים, על צלע ההר נטועה מרפסת מתוחמת בחלונות זכוכית גדולים המשקיפה אל הנוף עוצר הנשימה ובה שולחנות נאיביים, צבועים בצבע לימון חלבי ומעוטרים ביד אמן וכסאות תואמים. אנחנו בחרנו להכנס אל המסעדה עצמה, שנבנתה במשך שלוש שנים ע"י סמיח, בשילוב של אבנים ועץ, ועוצבה ברוח הקוסמופוליטית של המקום המיוחד הזה.
בואכה המסעדה אתה פוגש בשלטים מנומסים המבקשים לחלוץ את נעליך ולהשאירם בכניסה, במדפים המיועדים לכך וכן באם הגעת עם ילדים מבקשים לנהוג משנה זהירות במקום, "מנסיון העבר"- מסבירה בחיוך מתנצל רולא, זוגתו של סמיח, מנהלת המסעדה והטבחית הראשית. באותה רוח סובלנית ממתינה במקום של כבוד, פינת יצירה מעוצבת, עם חומרי יצירה לקטנטנים. מסתבר שההנחיות המנומסות בכניסה קשורות בעובדה שכל המסעדה הינה רחבה מכוסה בשטיחי סיני, כשפינות הישיבה, רובן בגובה הרצפה, מעוצבות ממזרוני ישיבה צבעוניים ושולחנות עץ צבעוניים נמוכים, עליהם מונחים נרות כבדים. בפינות המסעדה פזורים כלי נגינה, המרמזים על כך שבמקום מתקיימות מדי פעם הופעות. המקום בולט בניקיונו ואכן בימי שני, כאשר המסעדה סגורה, עסוקה רולא, בעלת המקום, והצוות שלה, בניקיון כולל של כל המשטח הצבעוני היפהפה הזה.
תקרת העץ הגבוהה ממנה משתלשלים אהילי בד בסגנון אסייתי, נותנת לחלל נופך אותנטי, במיוחד לצלילי המוזיקה שליוותה אותנו לאורך כל הארוחה- מוזיקה ערבית מעודנת מתובלת במוזיקת עולם.
אנחנו יצאנו לשבת במרפסת החוברת למסעדה, ופתחנו בקנקן לימונענע קר ומרענן (28 ₪ ) שנגרס עבורינו במקום, במטבח השוכן ממש בכניסה למסעדה. את הארוחה עצמה התחלנו בסלטים המקומיים. הפלטה המזרחית (40 ₪) שהוגשה כמו כל מאכלי המקום, בכלי חרסינה חומים, שיוצרו במיוחד עבורם, הגיעה עם רוטב טחינה טרי וחמצמץ בו השתלבה פטרוזיליה שנקצצה רגע לפני, והכילה תשע צלוחיות מעוררי תאבון- קובה מטוגנים, ממולאים בבשר טחון בתיבול מזרחי, סמבוסק גבינה מעוררי השתאות וסיגרים ממולאים בגבינה, זעתר וממרח זיתים כשהבצק עשוי אף הוא בתיבול זעתר. התיאבון אכן התעורר, רצינו עוד המון אבל התאפקנו. את החומוס הפשוט טרי וטעים (15 ₪ ) שהוגש עם פיתות דקות שנאפו במקום, ניגבנו בין לבין. בשעה שגיסתי ההרה נהנתה מסלט פאתוש (18 ₪) מירקות שנחתכו רגע לפני, מעוטרים במצנפת גבינה בולגרית מגורדת, מכילים פתיתי פיתות מטוגנות, הגרסה הערבית לקרוטונים, אני התעמקתי בסלט הבית 'אל ערישה' ( 18 ₪ - לא מופיע בתפריט) בו השתלבו בחגיגת טעמים בריאה ועסיסית הרבה ירוקים- חסה, בצל ירוק, נענע וזעתר, בצל, גרגיר וגבינה ערבית שנקנתה במחלבה מקומית עם קרוטוני הפיתה תוצרת המקום. במנה העיקרית החלטנו להתמקד דווקא בתפריט האותנטי, למרות שזה דרש מאיתנו להיפרד מהחלום על דגים ופירות ים או כל מנה אחרת עשויה על האש.
חלקנו מנת סיניה (55 ₪) שיצאה מהתנור ותובלה ברוטב טחינה רותחת עם פטרוזיליה טרייה ולימון, הבשר – תערובת של כבש ועגל, היה רך, חתוך במידות הנכונות וערב לחיך, הטחינה משובחת ובטמפרטורה מדויקת. לצידה זללנו את מנת המג'דרה שהגיעה מעוטרת בירקות טריים ( 35 ₪) עשויה ברכות מתערובת של בורגול ועדשים ברוטב מעודן שהתחבר היטב וליד כל אלה טרפנו את תבשיל המנזאלה (45 ₪) , המוגש בד"כ רק בסופי השבוע (כולל ראשון)- גרגירי חומוס וחציל מטוגן ברוטב עגבניות חם שהשתלבו מצוין עם המנה הבשרית.
לקינוח נאלצנו לוותר בכאב לב ומפאת הכפתור הלוחץ במכנסיים, על עוגת שוקולד חמה- מאפה הבית ובחרנו בפירות היום בדמות פלחי אבטיח טריים (20 ₪).
רגע לפני סיום, חזרנו באחת למאה העשרים ואחת כשגילינו שבמטבח האותנטי השורשי הזה, ניצבת גם מכונת קפה שיודעת להפיק קפה הפוך חזק (12 ₪) למכורים שבינינו. מזל שרולא בעלת הבית, לא הסכימה לוותר על התענוג המערבי הזה. סיימנו את הערב בתחושת התעלות ורוגע ורגע לפני ששמנו פעמינו בחזרה לטירופו של החופש הגדול, הבטחנו לעצמנו שאנחנו עוד נחזור.
*הכותבת הייתה אורחת המקום.
אל ערישה - 054-3021400
לחוות את הגולן בחוות הג'ילבון - כתבות עבור אתר רסט
לחוות את הגולן בחוות הג'ילבון
רוני האס גילתה את חוות הג'ילבון שמושלמת לארוחה טובה לאחר טיול ברמת הגולן
רוני מ. האס | 28/07/2011
הנסיעה במרחבי הגולן תמיד מותירה בי רושם של סרטי המערב הפרוע. המרחבים החשופים, הטבע הלא מבוית, ומדי פעם הבלחות אנושי ות שמשתלבות בתוך כל אלה.
חוות הג'ילבון ממוקמת כאילו באמצע שומקום, בלב רמת הגולן בין צפון לדרום, 3 ק"מ מקצרין, על כביש 91. החווה נטועה בתוך הטבע הפרוע, סמוכה לנחל הג'ילבון ומרוחקת מנקודות ישוב, כשרק בסיסים צבאיים נקודים פה ושם. פוקדים אותה מטיילים רבים שמסיימים את מסלול הג'ילבון הסמוך או מסלולים אחרים ורבים מתושבי המקום, חלקם שומרי מצוות, הנוהגים להגיע לסעוד את ליבם בארוחה טובה, במסעדה המשפחתית בה המנהלים הם גם המבשלים.
את החווה הקימו בני משפחת ללוש, אב ובנו, תושבי קצרין, מתוך אהבה וחיבור חזק לגולן, אשר בנו את החווה ביחד במו ידיהם. ואכן כבר המבואה למסעדה מסגירה את אווירת הבוקרים של המקום, אשר מגיש בשר כשר, חלקו מגיע מהגולן עצמו, חלקו מיובא, מעושן במקום בעצי הדרים, ומטופל ביד מבינה ואוהבת בסגנון דרום אמריקאי. טאבון גדול ולידו גריל מסתובב מקבלים את פני הבאים, שארומת עץ נעימה מבשמת את פניהם עם הכניסה למסעדה. אור רך ואינטימי אופף כל שולחן בזכות אהילים מסוגננים הקבועים מעל כל פינת ישי בה. הבר רחב הידיים תוחם את המסעדה ומשמש כסצנה בפני עצמה, כשחבר'ה רבים, בעיקר צעירים וחיילים, מגיעים פשוט לשבת על הבר, לשתות ולנשנש משהו מתוך תפריט הבר.
אנחנו הגענו לעת ערב אחרי טיול בגולן, אוירה קלילה ובלתי מחייבת קבלה את פנינו, חבר'ה צעירים בג'ינס וטריקו, חיילים, ומספר חובשי כיפות היו בין יושבי המקום, בחרנו לצאת החוצה לגינה הגדולה, בה גם שוכנת בימת המופעים שכל מוצאי שבת מופיעים בה כשרונות מקומיים ובקיץ גם זמרים מוכרים. פתחנו בפלטת מזטים גדולה (36 ₪), שהכילה מקבץ סלטים צבעוניים ומגוונים, משתנים מדי יום על פי תשוקות המטבח המקומי, בכל אחד מהם נוכח טעם שונה- חמוץ (פטרוזיליה עם צנובר), מלוח, חריף (פלפלים) ואפילו מתוק (חסה עם חמוציות) שניצחו מבחינת הבעל המרוצה. לצידם קבלנו את פוקצ'ת הבית החמה והבשרנית- שנאפתה בטאבון המקומי וטובלה במלח ים, שום ורוזמרין (26 ₪). זללנו בעניין את כל צלוחיות המזטים שזכו לקריאות סיפוק והתפעלות ואז הגיע החומוס הטרי, תוצרת בית (26 ₪) שהשלים את מנות הפתיחה.
למנה עיקרית קבלנו מניפת סינטה (44 ₪), רצועות סינטה מעושנת צרובה אשר בישרו לנו כי החבר'ה המקומיים אכן יודעים כיצד לטפל בבשר, הוא היה עשוי במידה הנכונה, רך וטעים, כשרוטב החרדל הגרגירי שהחליף את הצ'ימיצ'ורי דווקא התאים מאד להשלמת החוויה, הספריבס מבשר אנגוס (118 ₪) שהוגש לנו במחבת ברזל, על מגש עץ ולצידו חתיכות תפוחי אדמה אפויים ועגבניה טריה שעברה טיפול קצר על האש, היה מצויין, לצד המנות קבלנו מנת פטריות שמפיניון ערבות לחיך, מוקפצות בשמן זית, שום, בצל ובזיליקום ( 33 ₪) וצלוחיות סלט ירוק, שאיכשהו לא הפסקנו לזלול, החסה הטריה ברוטב החמצמץ מלווה בבצל סגול, רצועות גזר, שרי ומלפפון בתיבול ביתי של לימון ומלח, היו חוויה מרעננת בין ביס לביס.
לפני המנות האחרונות שמענו מניר, ממנהלי המסעדה, כי הקיץ שהתחיל מסתבר, לא מזמן אצל אנשי הגולן, הוא העונה החמה במקום תרתי משמע, אז גם ניתן לראות את האסדו בפעולה, כמו גם כשמגיעות קבוצות המזמינות מקום לפי תפריט סגור מראש. הרבה משפחות פוקדות את המקום אשר יודע להציע גם מנות ילדים, שניצלים עשויים במקום או נקניקיות בתוספת צ'יפס. אנחנו הגענו למנה האחרונה בה זכינו ליהנות ממנה חדשה ומשובחת של סלסלות קדאיף (28 ₪) תוצרת בית, בתוכן נחים כדורי גלידה וניל ברוטב פירות יער, מעוטרים בפירות יער מקומיים. זללנו בתאווה את המנה המצוינת הזו כשהבעל השלים את התמונה עם אספרסו (8 ₪) מהביל ואני בתה נענע שנקטפה מהגינה (12 ₪).
סיימנו את החוויה הצפונית שבעים וכבדים, מסכמים את הביקור בגולן בתחושה שאי אפשר היה בלי הסעודה הלוקאל-גולנית הזו לשלמות המסע הצפוני. לפני פרידה נעזרנו בעובדי המקום לקבלת טיפים ורעיונות לאטרקציות נוספות בגולן ונפרדנו לשלום לקראת שנת לילה שבעה ומרוצה.
*הכותבת הייתה אורחת המקום.
יום חמישי, 28 ביולי 2011
על הדשא - מהעמק לגליל
כלא גלבוע למען הקהילה חפציבה/ בית אלפא במהלך החודש האחרון זכה בית הנעורים בקיבוץ חפציבה, "הטירה", המשמש כ"בית של ענת" - מועדונית לנוער עם אוטיזם - למתיחת פנים משמעותית. בעבודות השיפוצים לקחו חלק שלושה אסירים ושלושה סוהרים מכלא גלבוע השכן וקבוצת בני נוער מקיבוץ בית אלפא, כולם על טהרת ההתנדבות. |
את החיבור למיזם עשו מנהלי הבית, ענת ושמוליק רגב מבית אלפא, אשר כבר נהנו בעבר מתפיסתו החברתית-קהילתית של מפקד כלא גלבוע, דקר אילת. רגב: "השיפוץ כולו נמשך שלושה שבועות. הבית היה במצב לא טוב. למרות החום הכבד והתנאים הלא נוחים, העבודה נעשתה באווירה של צחוק ושל שמחה. החבר'ה החליפו את המרצפות ברוב הבית ואת הקרמיקות, החליפו גם רשתות ותריסים, סתמו חורים בקירות, צבעו את כל הבית ושדרגו את הכניסה. עבודה שתומחרה במאות אלפי שקלים הסתיימה בהוצאה צנועה על חומרים בלבד". הבית של ענת, שממנו נהנים 15 בני נוער אוטיסטים, מתכונן לקראת ראש השנה לחנוכת הבית. כמובן, הזמנה ראשית תצא לכלא גלבוע ולנערי בית אלפא. |
"מבשלת הגליל" מורן שישה חברי ותושבי קיבוץ מורן חברו יחדיו להגשמת חלום קולינרי משותף, שאותה חגגו השבוע באירוע משכר. השישה החליטו להקים מבשלת בירה, וסביבה בנו במו ידיהם פאב בירה מקומי, הפתוח לקהל הרחב. אלון ריפתין, בן עין שמר, תושב הקיבוץ זה חמש שנים וחבר בצוות המייסד, מספר כי לאחר שחרורו משירות בצה"ל החליט להשתלם בקורס לבישול בירה. הוא נכנס לעולם המבשלות, השתתף בתחרויות, וכשהגיע למורן פגש את זיו טלומק, חבר הקיבוץ שהיה טרוד באהבה קולינרית אחרת - עישון בשר. "התחלנו לעשות ערבים משותפים פרטיים והתלהבנו מרקימת חלומות. לאט לאט הצטרפו אלינו חיקי דוידוב, חבר הקיבוץ, שתמיד חלם להקים בר ולעמוד מאחורי הדלפק, ושני בניו, והחלטנו להקים פאב ייחודי בקיבוץ". הם יצאו לדרך, בנו במו ידיהם את הפאב ואת מבשלת הבירה שבתוכו. "באנגלית קוראים לזה "brew pub". התחלנו לבנות בדצמבר שעבר ותוך חמישה חודשים עמד הפאב על הרגליים." הפתיחה הייתה בערב שבועות, ולאורחים הוגשו ביכורי הבירה הראשונים. בשישי האחרון פתחו את העונה בהופעה של הזמרת גל הגואל וגיטריסט של להקת "הבננות". הכוונה היא לפתוח במה לאמנים צעירים ולאמנים מוכרים. הפאב פתוח לקהל הרחב בחמישי, בשישי ובשבת, ואבותיו המייסדים מדגישים, כי הם מאמינים בפיתוח תרבות הבירה בישראל, ועל כן הם מגישים מעבר לבירה המקומית את כל בירות הבוטיק הישראליות. פרגון משכר. כוכבי אמת בקיבוץ נתיב הל"ה השיקו השבוע את אמנת השירות הראשונה לפעול בקהילה קיבוצית, המעגנת בתוכה מחויבות של נותני השירות בקיבוץ למתן שירות מקצועי, איכותי ואדיב. את ההשראה קיבל הקיבוץ מהמועצה האזורית שלו, מטה יהודה, אשר קיבלה על עצמה אמנת שירות לתושביה לפני כשנה. מהמועצה נמסר, כי קיבוצים נוספים מתכוונים לכונן אמנת שירות דומה בשנה הקרובה. |
יום רביעי, 20 ביולי 2011
על הדשא - קיץ ישראלי
|
 שפיים - ליווי צמוד 740 בוגרי שנת שירות התכנסו בקיבוץ שפיים לחגיגת סיום ופרידה, שבתומה מסר אגף המשימות את השרביט לוועדת ביטחון, אשר תלווה אותם במהלך שירותם בצה"ל, תוך הבטחה מנציגי אגף המשימות, שימשיכו להיות שם בשבילם. |
מה טובו אוהליך חולתה על קצה גבעה בקיבוץ חולתה התווסף בשבת האחרונה, בשכונת מגורים ותיקה, אוהל מגורים מונגולי (יורט) אשר להקמתו אחראי יובל פלס, 30, בן הקיבוץ שנקלט לחברות לפני שנתיים. פלס, הנדסאי נוף, נחשף לאפשרות של הקמת יורט לצורכי מגורים, כאשר השתתף לפני כשנה בקורס לבניית יורטים בקיבוץ צבעון, כהמשך לתוכנית מתלמדים באקולוגיה מעשית, שכללה לימודי פרמה קאלצ'ר ואקולוגיה. "כשהצטרפתי לחברות בחולתה, קניתי בית קטן, 30 מ"ר, והתחבטתי רבות כיצד להפוך אותו למקום מגורים נאות. כל הזמן הייתה לי בראש האפשרות של הקמת יורט למגורים. בסופו של דבר, שיפצתי את מבנה המגורים שלי, אך לא רציתי לוותר על היורט, והחלטתי להקים אותו בכל מקרה". וכך, הגיעו בשבת האחרונה שמונה חברים, שעליהם ניצח עופר שני מקיבוץ צבעון, מומחה ליורטים, ותוך ארבע שעות העמידו את האוהל המונגולי, בקוטר שישה מטרים בחצר ביתו של פלס. הרבה חברים באו להתבונן בפלא המונגולי, כשאת הערב סיימו בחברותא באוהל עצמו. פלס: "אני מאמין גדול ביורט כפתרון אקולוגי וחסכוני למצוקת דיור של צעירים רבים בארץ, בתוכם סטודנטים כאן בגליל העליון. היורט שלי ישמש אותי כחדר נוסף לאירוח וכן כסטודיו לנגרות, לסדנאות ולטיפולים. רק מי שנכנס לתוך היורט יכול להעיד על האווירה המיוחדת שהוא מעניק ליושביו". מוזמנים לקפוץ לביקור. |
זומבה תוצרת בית בית אלפא לאה נהוראי, 57, בית אלפא, מורה לחינוך גופני ב-30 השנים האחרונות בתיכון "גאון הירדן" בנווה איתן, החליטה לפני שלוש שנים, כי ברצונה להקים סטודיו לתנועה בקיבוצה, ובתום חבלי לידה ממושכים, פתחה בשישי האחרון את הסטודיו "שבלולה", שהוקם במבנה שבו פעל במשך 54 שנים ועד לפני חצי שנה המפעל הראשון של הקיבוץ "קו-קור". נהוראי: "הדחיפה להקים סטודיו מקומי נבעה מאהבתי החדשה לריקוד ה"זומבה". מדובר במחול אירובי בסגנון לטיני, מלווה במוזיקה לטינית, הכי אנרגטית שיש, הנותנת הרגשה של בילוי במסיבה בזמן ששורפים המון קלוריות. החלטתי שנמאס לי לנסוע לרקוד במקומות אחרים, ומגיע לנו שיהיה כאן סטודיו מקומי שיתן את כל האפשרויות של תנועה לכל הגילאים, כולל הזומבה, אהבתי החדשה". בסטודיו החדש דאגה נהוראי לתת מקום של כבוד להיסטוריה המקומית, כשחדר הכניסה לסטודיו עוטר בתערוכת צילום, המספרת את סיפורו של המפעל המקומי. באירוע פתיחת הסטודיו היא ציינה: "המפעל שלנו היה סמל לתנועת העבודה ועכשיו הוא הופך למקום ל"עבודה בתנועה". עם תום נאומה הקצר הקימה את אורחיה, שנענו ונהנו לטעום קצת זומבה מקומית. |
סבתא בת 100 קיבוץ דפנה חינקה גלעד, מדפנה, חגגה בשישי האחרון יום הולדת 100 בחיק משפחתה המורחבת. גלעד, ממקימות קיבוץ דפנה, הייתה בקבוצה הראשונה שהגיעה עם תנועת "החלוץ" מליטא לגבעת מיכאל בנס ציונה, שם התארגנו לעלייה לקרקע לקיבוץ דפנה, ובשנת 39', בימי חומה ומגדל, עלתה עם חבריה לגליל העליון והם קבעו את מקומם על גדות נחל הדן. המשפחה מספרת כי גלעד, שעבדה כמטפלת ילדים רוב שנותיה, מאמינה עד היום בדרך הקיבוצית וממשיכה להגשימה כל שנותיה, כשצניעות ויושר משמשים נר לרגליה. היא עצמה אומרת, כי אינה מאמינה שהגיעה לגיל 100. עד לפני שנתיים, עת עברה לחיות בבית הסיעודי בדפנה, חיה גלעד בביתה ואף עבדה מדי יום מספר שעות במפעל הנעליים של הקיבוץ. לגלעד שלושה ילדים, אחד מהם אומץ לאחר שהגיע ארצה כילד יתום מאירופה הנאצית. הבן הבכור, אליק, חי עד היום בקיבוץ. לגלעד תשעה נכדים ו-15 נינים, פזורים ברחבי הארץ. נכדה אחת גרה עם משפחתה בקיבוץ שמיר השכן. בעלה של חינקה, ישראל גלעד (שרוליק) ז"ל, היה ממפקדיה הבכירים של חטיבת יפתח בימי מלחמת העצמאות ובהמשך שימש כמפקד בצה"ל. כמו כן היה מהפעילים הבולטים בקיבוץ המאוחד. |
מחפשים) כוכב/ת אמת - לתכנית ריאליטי ידועה דרושים/ות: קיבוצניקים/יות מכל הגילאים, שמסמלים/ות את הישראליות היפה של פעם, את ההתיישבות העובדת, דוברי/ות עברית צחה, שאוהבים/ות את המוזיקה הישראלית של פעם. אם אתם מכירים "טיפוסים/יות" קיבוצניקים/יות מיוחדים/יות- עם שפה וז'רגון ייחודי, מצחיקים/ות, בעלי/ות חוש הומור, אנשים צבעוניים/יות שאין מישהו/י שדומה להם, נשמח אם תפנו אלינו. אם אתם/ן קיבוצניקים/יות עם סיפור אישי מעניין- נשמח לשמוע אותו. המתאימים/ות יוזמנו לאודישנים. לפרטים: מאיר 052-4868998, 03-6447675, אפשר גם לשלוח פרטים אישיים למייל:meir.e@kuperman.tv |
יום רביעי, 6 ביולי 2011
על הדשא - חובקת עולם
| |||||||||||||||||||||||||||||||
הירשם ל-
רשומות (Atom)
הצטרף כמנוי ל- מילה של רוני
רשומות
כל התגובות