יום רביעי, 27 באפריל 2011

על הדשא - ספיחי פסח


28.4.2011





על הדשא
רוני מ. האס

צילום רן פרץ


המכה האחת עשרה?
דליה


חברי קיבוץ דליה, שכמו רובנו זכו ליהנות מגשמי ברכה במהלך הפסח, מצאו עצמם ביום שישי האחרון עולים לרגל להתרשם מהברוש המקומי שהמזל פחות שיחק לו, כאשר נפגע ממכת ברק אשר ביקעה אותו לכל אורכו.


מעשייה ציונית
פעילי התנועה הקיבוצית

את הסיפור הבא סיפר ולוולה בעת הרמת כוסית לכבוד חג הפסח, שנערכה בבית התנועה הקיבוצית.
"את השיר המרגש 'ציון תמתי', שמילותיו, ציון תמתי, ציון חמדתי, לך נפשי מרחוק הומייה, תשכח ימיני אם אשכחך יפתי, עד תאטר בור קברי עלי פיהק', חיבר יהודי יקר בשם מנחםמנדל דוליצקי, שנולד בפולין והיגר ממנה לארצות הברית.
"יום אחד נסע יהודי מישראל לניו יורק, ולהפתעתו כי רבה, פגש את דוליצקי באחד מרחובות ניו יורק, לבוש מכנסי חאקי וחולצת חאקי ומוכר נקניקיות. 'אתה, שכתבת שיר געגועים כזה נפלא לציון, אתה מוכר נקניקיות בניו יורק?', תמה המבקר מישראל. דוליצקי לא היסס והשיב מיד, 'אני, בלי געגועים לציון לא יכול'.
בין המשתתפים, שהצטרפו לאווירה הפיוטית בטקס קבלת החג בבית התנועה, היו ניצן כספי ממגן, שהנעים בנשיפת קלרינט; אודי פלד, שקרא סיפור על תקלה בטקס העומר ברמת יוחנן; עמיקם אוסם, ששיתף את קהל המאזינים בקטע על בן גוריון מתוך הגדה של קיבוץ אפיקים, ואבי אהרונסון, ששר את "מהר משה צו את פרעה". כיאה ליהודים טובים, קינחו המסובים את הטקס בכיבוד צנוע, ולא פסחו על מנת געפילטע פיש לזכר יציאת אבותינו ממצרים. כמו שנאמר - שיהיו לראש ולא לזנב.


מימונה ירוקה
נוה איתן

זו שנה שנייה, שהמשפחות הצעירות בנוה איתן וירוקים אחרים לקחו חלק פעיל בחגיגות המימונה בנופך סביבתי. במהלך יום שלישי האחרון נחגגה המימונה המקומית על טוהרת מוצרי מאכל ארץ ישראלים, שהותקנו ברובם במטבחו של אורי מאיר-צ'יזיק, תושב הקיבוץ.
מאיר-צ'יזיק, 33, נשוי לטלי, בת הקיבוץ, הוא תזונאי וחוקר היסטוריה של התזונה ושל הרפואה במזרח התיכון ומתמחה במסורות מקומיות הקשורות באוכל וברפואה. בימים שבשגרה הוא בעיקר קוטף צמחי בר ומלמד ברחבי הארץ, מה והיכן ניתן ללקט בשדות שלנו. האביב מהווה את שיא פעילותו כשהוא מוביל ישראלים סקרנים לסיורי ליקוט של צמחי בר הראויים למאכל, ואף מעניק להם מתכונים לא לפני שהוא מדגים בפועל בישול בשטח.

לאחרונה, החליט מאיר-צ'יזיק שאין כמו דוגמה אישית, ופתח בשנת תזונה מקומית שבמהלכה הוא ניזון רק מאוכל שגדל בארץ ישראל. ואיך כל זה התממש במימונה המקומית? "במהלך המימונה הגשנו מרציפן מתמרים ומשקדים ארץ ישראליים, מופלטות וספינג'ים מקמח מלא ואורגני מתוצרת קיבוץ שדה אליהו, תבשילים ופיתות בטאבון. המאכלים הומתקו בסילאן, גם הוא מתוצרת שדה אליהו, העשוי מתמרים, גאווה מקומית, שהגיעו היישר מהמטעים של הקיבוץ".
אגב, בפעם הבאה שנצטרך ללכת 40 שנה במדבר, אולי כדאי לקחת איתנו את המדריך שפרסם מאיר-צ'יזיק "צמחי בר למאכל". כי בואו נודה על האמת, מן מהשמים? בסרט הזה כבר היינו.


סיפור חג שני
קיבוץ עירוני משעול

80 חברי קיבוץ משעול, הקיבוץ העירוני הגדול בארץ, המשתייך לתנועת הבוגרים של המחנות העולים על 30 ילדיהם, קיימו זו השנה השלוש- עשרה ברציפות, סדר שני משותף של כל חברי הקיבוץ.
חברי הקיבוץ, המתגוררים ופועלים במגדל העמק ונצרת עילית, אשר ליבת עשייתם הנה במישור החינוכי, בונים מדי שנה לטובת האירוע, מסכת חג המעוצבת ברוח ערכי הקיבוץ הצעיר והערכי, ומשלבת בשילוב קטעים מן המקורות.
הסדר השני הוא שיאו של סמינר בן 3 ימים, בו החברים מקיימים שיחות ולימוד משותף, ובנוסף מקיימים סדנאות הכנה לסדר עצמו, בהן הם מבשלים את ארוחת החג, מארגנים את חדר האוכל ושולחנות החג ומכינים מופעי תרבות לוקאל פטריוטים. "ההצגות שהעלנו עוסקות בשאלות העבדות והחירות בימינו אנו, ומהווים מדרש מודרני על יציאת מצרים. זאת ברוח התפיסה שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים".
מאחר ובקיבוץ עירוני עסקינן, נודדים החברים לטובת האירוע לקיבוץ מדגם כפרי, בו הם יכולים לכנס את כל השבט תחת קורת גג אחת ולקיים את מצוות חג שני. השנה התארחו החברים בקיבוץ רביד. הפרוייקט המעמיק הזה, המציין בנוסף את חג המשק העירוני של חברי משעול, מתחבר באופן טבעי לאורח חייהם של החברים, שכן רב חברי הקיבוץ, שהוקם בשנת 2000 ע"י בוגרי תנועת הנוער של המחנות העולים, עוסקים לפרנסתם בתוכניות חינוכיות ערכיות במוסדות חינוכיים ביישובי האם ובמקביל מוציאים לפועל תוכניות חינוכיות לתלמידי בתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ כולה.

רכזת אלופה ואימא מאושרת

כוכבות אמת

בערב ליל הסדר זכו נערות גליל עליון כדורסל באליפות המדינה לנערות מול קבוצת אליצור חולון, בתוצאה 61-59. בסופו של משחק רווי מתח זכתה הרכזת המוכשרת, מיה מירון מקיבוץ שמיר, בחיבוק מהאם הפרטית, תוך שהיא מניפה את מגן הניצחון. היא באפיקומן שלה כבר זכתה.


להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547


יום חמישי, 14 באפריל 2011

יש לי חלום - כתבה בעלון עמיעד אפריל 2011

על הדשא - 14 לאפריל 2011


daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  
על הדשא
רוני מ.האס

גוני טל. צילום: דוד עינב
גוני טל בן השנה וחצי ננשך על ידי תן, בעת ששהה במרפסת ביתם של הסבים נחמה ואמוץ טל, במעוז חיים, בשבת שעברה. הפעוט, שהובהל במהירות לבית החולים "העמק", קיבל חיסונים כנגד כלבת שהתבררו כנחוצים במיוחד כאשר נמצא, שהתן שנורה למוות על ידי אנשי הביטחון של הקיבוץ, היה נגוע במחלה.
טרייני וסוזאנה
מעשיות טריני וסוזנה בקיבוץ
עין גדי

תשע נשים מקיבוץ עין גדי ושני בחורים צעירים מחכים בסקרנות לראות את התוצאה הסופית של צילומי הפרק בסדרה "טריני וסוזנה עושות את ישראל". במהלך הפרק יוודע לעם ישראל מה חושבות טריני וסוזנה, זוג סטייליסטיות מהאיים הבריטיים, על סגנון לבושן של הקיבוצניקיות שלנו, ואיך הן בוחרות לתרום את תרומתן לשינוי תדמיתי בקרב האמיצות שהתנדבו.
מירב אילון, 46, אשת יחסי הציבור של עין גדי, נרתמה לרעיון לצלם פרק במרחבי הקיבוץ היפהפה, אך לא ידעה כי בזה חרצה גם את גורלה האישי, כאשר לעין המצלמה, ללא החלטה מוקדמת, נגררה על ידי הבריטיות להיכנס גם כן לתהליך התייפייפות רב-ממדי.
"אחרי שפרסמנו בקיבוץ את דבר הצילומים, הייתה היענות גבוהה. לא התפלאתי, כי אנחנו מורגלים בצילומים בחצר הקיבוץ; בעבר צילמו כאן שלושה פרקים של "נולד לרקוד", פרק של הסדרה "אין כמו בבית", שבו כיכב זוג מקסים מהקיבוץ וגם פרק בתוכנית "המהפך" של אורנה דץ. לקראת הצילומים הפעם, חברת ההפקות קיימה המון תחקירים ואודישנים, וכבר בשלב ההוא ניסו לגרור אותי לעניין וסירבתי. בסוף סחטו אותי לעין המצלמות וזרמתי, למרות שלא ממש התאים לי".
הפרק, שיוקרן בימים הקרובים, צולם במהלך יומיים. הפרק הראשון, ה"לפני" שצולם בעין גדי, והפרק השני ה"מייק אוור" - שבו מלבישים, מספרים ומאפרים את המשתתפות ואת המשתתפים על פי המלצת נשות המקצוע הבריטיות.

איך הבריטיות?
"שתי תופעות. מדליקות. ממש לא הסטריאוטיפ של הבריטיות המנומסות. אנגליות עם חוצפה. אני התווכחתי איתן הרבה. יש להן פה. הן עונות ולא מתביישות להיות בוטות. מאוד נחמדות".

ומה הן חושבות עלינו, הקיבוצניקים?
"כמו שאנחנו יודעים, אם מישהו מתעקש להיצמד לסטריאוטיפ, לא יעזרו לאף אחד העובדות. אז הן בהחלט נשארו עם הסטריאוטיפים עלינו, על סגנון הלבוש, לכאורה החלוצי והקיבוצניקי. כולנו יודעים שזה כבר לא כך. אבל, לא נורא, זרמנו. אני חושבת שכל מי שהשתתף מאוד נהנה, ובכלל, היה מרתק לחוות את הצילומים של הפרק. אגב, דווקא מהבחורים הישראלים הן נהרסו.
"בכל מקרה, אני מאמינה שייצגנו את התנועה הקיבוצית בכבוד. אנחנו סקרנים לראות כבר את התוצאה הסופית. הפרק יוקרן במהלך הימים הקרובים בערוץ 10.

אנגלית שפה יפה
ברטעה/ תנועת השומר הצעיר העולמית

ביום שלישי שעבר העלו תלמידי חטיבת הביניים בברטעה, ואדי ערה, ארבע הצגות קצרות, כולן על טהרת השפה האנגלית.
ההצגות הן פרי ארבעה חודשי שיתוף פעולה בין תלמידי בית הספר לחניכי שנת ההכשרה של תנועת השומר הצעיר העולמית.
12 חניכי שנת ההכשרה, שהגיעו מארצות צפון אמריקה ואירופה, לקחו חלק במיזם, הפועל זו שנה חמישית, ובמהלכו הם תורמים במשך ארבעה חודשים, באמצעים שונים, ללימודי האנגלית של תלמידי בית הספר, כשפרויקט הדגל הוא פעילות בתחום הדרמה, שבסופה מועלה מופע בשפה האנגלית של ילדי בית הספר.
מידן בן עמי, 26, מפלך, רכזת שנת הכשרה בתנועה העולמית של השומר הצעיר, מספרת כי מדובר במפגש חינוכי בלתי אמצעי בין יהודים לערבים, תוך שיתוף פעולה מוצלח בין גורמי בית הספר לנציגי התנועה. "עבור חניכי שנת ההכשרה זו אחת החוויות המשמעותיות בישראל, למרות שעולות בעקבותיה הרבה שאלות רגישות. הם מרגישים, שזו הזדמנות אמיתית עבורם להפיץ ציונות בדרכי שלום".

ציפי לבני שרה בבארי. צילום: ערן אבני
שרים למרות המרגמות
בארי

מני ואילת גודארד מארגנים שנים רבות ערבי שירה בקיבוץ בארי. ביום שישי האחרון הם הימרו כנגד כל הסיכויים. למרות ההתראות הרבות וההמלצה של כוחות הביטחון להישאר במרחבים מוגנים, החליטו להיענות לכמיהה המקומית וארגנו ערב שירה בבית העם של הקיבוץ.
קרוב ל-200 איש שהגיעו לאירוע באוטובוסים מהצפון, לחזק את ידי התושבים המקומיים, התקבלו במחווה אותנטית במיוחד, כאשר התראת "צבע אדום" הדהדה בחלל האוויר, ומיד לאחריה נשמעה נפילת מרגמה.
בקהל נכחו רבים מחברי בארי ומתושבי האזור, סך הכול כ-700 איש, שנהנו מנגינתם של כ-15 נגנים שליווי את שירתם של זמרי פרלמנט העמק הצפוניים, שבשנים האחרונות שקשרו קשר אמיץ עם חבל אשכול, ושל כמה פוליטיקאים אמיצים שפקדו אף הם את המקום ואף נתנו קולם בשירה.
בין השאר עשו שמח ושרו ציפי לבני ובעלה נפתלי, מתן וילנאי, שאול מופז ואורית אשתו, שזכתה למחיאות כפיים רמות על איכות שירתה. לא נפקד מקומם של ראשי מועצות מהאזור, כשאת הסוכנות היהודית, שנתנה חסות לאירוע, ייצג סגן יו"ר הסוכנות, רני טריינין.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

יום חמישי, 7 באפריל 2011

להיכנס למוזה - כתבה ב rest.co.il - מסעדה בסחנה - אפריל 2011


להיכנס למוזה
הסחנה זה לא רק בריכות, מדשאות וטיולים, אלא גם מוזה – מסעדה חלבית שהצליחה להשאיר רושם עז על רוני הס
להיכנס למוזה
כשאמרו לנו שבגן השלושה שוכנת מסעדת דגים חלבית כשרה בשם מוזה, שפעם הייתה מיועדת בעיקר לארוחות מלאות והיום פתחה את שעריה גם לארוחות קלות או קפה ועוגה, לא בדיוק הצלחנו להיזכר איפה לעזאזל יש שם, בסחנה, מסעדה. הבעל שאיתי, ממוצא גלילי אותנטי, זכר לכל היותר קיוסק, מלתחות ומערה כחולה. אני לעומתו, גלילית בהווה, תל אביבית במקור, זכרתי בעיקר את ריח קייטנות הקיץ, קפיצות מגבוה אל תוך הסחנה (שהיום בוודאי אסורות), אבטיחים והרבה דגיגים ידידותיים בתוך המים הקרים. 
בכל מקרה, החלטנו לצאת להרפתקה, שהוכיחה את עצמה, כבר עם התקרבותנו אל היעד, בואכה עמק הירדן, כשגדותיו הנרחבים של הנהר הפכו ברגע של חסד לתפאורה מקומית לטובת עדר צביים מרצד. 
בהתחלה טעינו, נכנסנו בטעות לקיבוץ ניר דוד, חבר קיבוץ ידידותי כיוון אותנו לכניסה הבאה, לגן השלושה. השלט בכניסה הורה על כך שאנו בפתחו של פארק המעיינות, השומרת בכניסה הסבירה שזהו פארק אטרקציות חדש, ואחרי שאיחלה לנו בתיאבון כיוונה אותנו אל עבר שדרת הברושים שהובילה אל המסעדה. יצאנו מהאוטו והבעל האותנטי שלי מיד זיהה את המלתחות של פעם. הוא היה די נפעם כשנכנסנו פנימה ממה שחוללה המעצבת למבנה הגדול, רחב הידיים, שחלונות הענק שלו משקיפים אל אינסוף של נוף ירוק ומים כחולים.  
בנוסף לזיכרונות הילדות, אוירה של נוסטלגיה הכתה בנו מכל פינה. במבואה קיבלה את פנינו תערוכת צילומים רומנטית של צלם מקומי, שהכניסה אותנו למוזה תרתי משמע. ברחבת המסעדה, בין המפלסים השונים, המשווים למקום אוירה אינטימית ופחות המונית, מצאנו מדפים נמוכים עם ספרים של פעם, כאילו מתעקשים לחבר אותנו לימים של תמימות.  
המסעדה רחבת הידיים מחולקת לכמה מפלסים- בהמשך לרחבה הקדמית, ישנן צמד בימות עץ בהן ממוקמים שולחנות עץ כפריים מרובעים, מאחוריהן מרפסת ארוכה וסגורה, שיושביה משקיפים דרך חלונות ענק מעוטרים בגלימות ארוכות של וילונות לבנים, היישר אל בריכות הסחנה, מפל המים וטחנת הקמח הישנה. אותנו משך מזג האוויר הנעים לצאת אל המרפסת הפתוחה, צליל המים המפכים חרץ את החלטתנו להתיישב שם. 
ניצן, המנהלת הטריה של המקום, שיתפה אותנו בעובדה שעד לא מזמן שולחנות העץ הכבדים, היו מכוסים במפות ועריכה, מה שכנראה הביא לסוג של מחויבות להזמין ארוחה מלאה. התפריט החדש, שעודכן ממש לאחרונה, משקף את הראש החדש של המקום- מותר ואפילו רצוי להזמין מה שמתאים לך- ממנות ראשונות ונישנושים, דרך ארוחה מלאה או סתם קפה ועוגה. אפילו כריכים מכינים במקום, וכן- יש גם ארוחות ילדים וארוחות עסקיות. 
אנחנו החלטנו שהמפגש המחודש עם עמק המעיינות מצדיק ארוחה מהוגנת ופתחנו את התיאבון עם שיפודי חלומי עטופים ברצועות בטטה מוגשים על מצע סלט אסייתי מכרוב, נבטים ורצועות פלפל. ( 28 ₪), השילוב של החלומי עטוי הבטטה הפריכה, השתלב היטב עם הסלט האסייתי הטרי והרוטב המתוק חריף שהצליח להקפיץ לנו את בלוטות הרוק. לצידם הזמנו קרפצ'יו סלומון שנכבש בכבישה מקומית, הטריות והעסיסיות שלו לא עמדו בספק, כשכל לעיסה סחטה מתוכו חמיצות עסיסית ומענגת חיך. הקרפצ'יו הגיעו מעוטרים בבצל ירוק ומשיחות יוגורט והוגשו עם לחם קלוי ( 34 ₪), כחובבי פטריות מושבעים, לא יכולנו לעמוד בפיתוי של מיקס הפטריות שהציע התפריט. ואכן פטריות השמפניון והפורטובלו, שהגיעו קלויות ומוקרמות עם פסטו, שמנת, מוצרלה ופרמזן, יושבות ברוטב פסטו, עוררו בבעל המתענג זיכרונות ילדות ממטבחו הצרפתי של אבא ז'ראר ( 28 ₪), לצד כל אלה נגסנו בפוקצ'ה ים תיכונית, שהגיעה מהבילה ומעוטרת בפלפלים וחצילים קלויים, מתמזגים בפרוסות בולגרית (17 ₪). 
למנה העיקרית הגענו טיפה מלאים מדי והחלטנו לחלוק במנת פילה מוסר מצופה במעטפת אגוזים ועשבי תיבול. מעטפת האגוזים הייתה כמעט נדיבה מדי, השילוב עם הדג הטרי העשוי בגריל התערבב היטב בין לעיסה ללעיסה, לצידו בחרנו בפירה תפוחי אדמה, גם בו ניכרה הנדיבות של השמנת והחמאה, אך במידה הראויה ששמרה על מרקם עדין וחלק ( 82 ₪), בנוסף הזמנו מנה קלה יותר של פיש אנד צ'יפס (54 ₪), שהגיעו בדמות תריסר אצבעות דג בציפוי פריך וצ'יפס בהיר לצידן, את אצבעות הדג הפריכות והאווריריות, טבלנו במטבלי איולי פלפלים קלויים ואיולי עשבי תיבול בטעם מעודן ולא תוקפני מדי. בחרנו ביחד לשלב את סלט הגבינה הכחולה ( 54 ₪) שהגיע בגרסת אליפות שהצליחה לשלב בין שברי גבינת רוקפור, תערובת חסות, קשיו מסוכר, ופירות טריים כמו תות ופרוסות תפוחים עם רוטב ויניגרט הדרים שלא השתלט והשאיר לנו את התענוג למזג  בין כל העולמות. 
על האדמונית, דג מקומי, ממוצא קיבוצניקי, שהזכיר לגלילי שלי את המושט, נאלצנו הפעם רק לשמוע סיפורי גבורה ולקוות לשוב לפגוש בו בפעם הבאה שנגיע לביקור, בינתיים נגלה לאוזנינו שהפסטה במסעדה היא פסטה טריה ולא יכולנו שלא להתנחם בזרועותיה של פסטה פפרדלה (גרסה רחבה וארוכה של הבצק בצק הזה) ברוטב שמן זית, עשבי תיבול, ועגבניות מיובשות ( 39 ₪). למזלנו השף המקומי, מוכשר במינונים מדויקים ולרוטב היו גבולות ברורים כך שיכולנו להתענג במקביל על מרקמה של הפסטה המשובחת.  
אל הקינוח הגענו אחרי הפסקה קלה בדשא הקדמי המשקיף אל תוך הטבע המקומי, למרות קונפליקט ראשוני, לא בחרנו בסופלה המקומי המפתה, הנאפה במקום, במקום זה בחרנו לצד הקפה המצוין (לורנצו )בעוגת שכבות 'שילה' (31 ₪) - מצע של בראוניז, מעליו קרם ריבת חלב, מעליו קרם קפה עדין בשילוב חוטי מייפל בציפוי גנאש אספרסו, שמתיקותה התאזנה היטב בטעם הקפה, ובעוגת גבינה קרה שענתה לשם מלבן תות (31 ₪),  גוף מלבן גבינה שישב על מצע בצק פריך דק וממעל שכבת קונפיטורת תות, שתי העוגות  זכו לתפזורת של שערות קדאיף שהתפצחו אל תוך מרקמן הקטיפתי ושיוו לסיום הארוחה טעם של עליצות. 
לפני שנפרדנו לשלום, שמענו מניצן, המנהלת, שהמסעדה בין השאר גם מארחת קבוצות לארוחות בוקר ובכלל, ואפילו מקיימת אירועים במקום. אחרי הפסח מחדשים את מדפי היין בהם יתפסו מקום של כבוד מבחר יינות מיקבי רמת הגולן, וגם הבירה החדשה של מבשלות הגולן 'בזלת'. 
ביציאה מהמסעדה נפעמנו שוב מהעובדה שבעמק המעיינות ( עמק בית שאן לשעבר) יש כל כך הרבה אטרקציות רטובות, ויותר מזה נדהמנו שבתוך פחות מחצי שעה הגענו לעפולה, אולי זה לא כל כך קצה העולם כמו שחשבנו.

יום רביעי, 6 באפריל 2011

על הדשא - 7 לאפריל 2011


daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  


על הדשא
רוני מ. האס

צילום דורון ישראל החברה להגנת הטבע

שלא ייגמר לעולם / עמק יזרעאל

מאות תושבי עמק יזרעאל זרמו בשבת האחרונה לאירוע מחאה, שבו הביעו את התנגדותם לתוכנית הממשלה להקים שדה תעופה בינלאומי במתחם מנחת מגידו. תושבי העמק מבקשים לקדם את החלופה האחרת, להקמת שדה תעופה בינלאומי נוסף בישראל במרחבי הדרום, שם לטענתם תהיה תועלתו החברתית-כלכלית גדולה יותר ונזקיו הסביבתיים קטנים לאין ערוך.

בני משפחת קרייזל, רמת רחל

השביעייה היסודית
רמת רחל

נראה, שבמשפחת קרייזל, מרמת רחל, הולכים עם כל דבר עד הסוף. אם זה בנים - אז לא פחות משבעה, ואם כבר שבעה, אז למה שלא כולם יישארו לחיות בקיבוץ, ובגיל המתאים יבקשו להתקבל לחברות?
קחו לדוגמה את חן קרייזל, 30, קב"ט מלון רמת רחל הבן השישי מבין שבעת הבנים של מרים ושל אברהם קרייזלר, נכדים לחנה ולמשה כץ ז"ל, מראשוני היישוב - שהתקבל לאחרונה לחברות בקיבוץ השיתופי הוותיק.
הבן השביעי, יאיר, 29, עדיין במסלול בנים, חי בקיבוץ כתושב, ובשנה הבאה, כשיגיע לגיל 30, מקווים אחיו להשלים את החסר ולהפוך לשביעייה היסודית.
אבא אברהם מספר: "כמעט כל הבנים עובדים בקיבוץ, וחלקם כבר מגדלים דור רביעי בקיבוץ. בסך הכול, עד כה הם העשירו את העץ המשפחתי בארבעה נכדים ובארבע נכדות, ועוד היד נטויה". הוא מגלה כי ברמת רחל זה די אופנתי לנהל משפחות מרובות ילדים, וכי המשפחות הקטנות מתברכות בשלושה עד ארבעה ילדים. הוא ומרים, החיים כיום בנפרד, גידלו שבעה בנים, חלקם עוד נולדו כשבקיבוץ אפשר היה לספור את הילדים על עשר אצבעות. "אני עצמי הגעתי לקיבוץ בגרעין נח"ל, בשנות ה-60, ואז היו כאן בערך 50 חברים. כשהקבוצה שלנו השתחררה מהצבא, הובלנו מהלך של קליטה. אם בשנת 71' היו כאן תשעה ילדים, הרי שבתוך חמש שנים כבר היו פה 26 ילדים, והמספרים רק הלכו וגדלו. קלטנו גרעיני נח"ל, ומכל גרעין נשארו שלושה-ארבעה חבר'ה, הקימו משפחות ולאט לאט היישוב תפס תנופה. בשנת 80' כבר היו פה כ-100 חברים וכמעט 80 ילדים".
זה כמה שנים שהקיבוץ אינו קולט חברים מבחוץ, כי הבנים כמעט שלא עוזבים; יוצאים ללימודים, לטיולים בעולם וחוזרים. "אפשר להגיד שכיום יש אצלנו פשוט מצוקת דיור, מה שהביא אותנו לכך שבשנים האחרונות אנחנו עוסקים בקליטת בנים בלבד". ואם עוד לא ממש השתכנענו, נזכר אברהם לספר, שרק בשבועיים האחרונים זכה הקיבוץ לעוד ארבעה תינוקות טריים. כל כך אביבי מצדם.

עושים שוק. צילום אודליה רחבי

עושים שוק בגאווה
עמיר

לקראת חג האביב מינפו חברי הקהילה הגאה בצפון הארץ את ניצני ניקיונות הפסח, והזמינו את תושבי האזור לשוק חופשי, שוק "קח תן" שבו יכלו המשתתפים למסור חפצים שביקשו להיפרד מהם ולבחור פריטים אחרים שבהם חשק לבם. לכבוד האירוע רתמו המארגנים את אילן מזרחי, חבר הקיבוץ ומנהל הפאב המקומי 'הקרפיון השיכור', על צוותו, ולנושא המוזיקה גייסו כוחות מקומיים, מפעילי הסניף הגלילי, כמו הדי ג'י עומר רגב, אשר הרביץ במשתתפים מוזיקה טובה, בשעה שנהנו מחומוס זינגואלה המקומי ושתו כיד המלך. דמי הכניסה הסמליים, עשרה שקלים בלבד, הוקדשו לגיוס תרומות למען המשך הפעלת המרכז הקהילתי של הקהילה הגאה, הלהט"ב, המספק שירותים לחברי וחברות הקהילה בגליל. כ-150 איש ואישה הגיעו על מרכולתם מיישובי האזור כולו. את עודפי הציוד והביגוד שנותרו תרמו חברי הקהילה לנזקקים. מיקי כספי, יו"ר סניף "גאווה בגליל", ציין: "חשיבות אירועים מסוג זה היא בחשיפת הקהילה לציבור הרחב ותרומת הקהילה לחברה בכלל. אנחנו פועלים כאן כבר תשע שנים, הן בפעילויות ובמיזמים קהילתיים והן במיזמים משותפים לטובת תושבי האזור בכלל". 

רצים אליך גלעד צילום מועצה אזורית גליל עליון

כוכבי אמת

כ-500 תלמידי כיתות ט' - מבתי הספר "עינות ירדן", "הר וגיא" ו"עמק החולה" מהמועצה האזורית גליל עליון - יצאו למירוץ למען גלעד שליט ולחיזוק משפחת שליט, מבית הספר הר וגיא בקיבוץ דפנה ועד לבית הספר עמק החולה בקיבוץ כפר בלום, שבו ערכו טכס קצר למען גלעד.


להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547



יום חמישי, 31 במרץ 2011

על הדשא - 31 למרץ 2011


daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  


על הדשא

רוני מ.האס

תמונה ראשית. כנס מקהלות

במועצה האזורית עמק הירדן, באולם המופעים של קיבוץ אפיקים, קבלו את פני האביב בקולות הזמיר של ילדי הגליל, זאת בכנס מקהלות אזורי בו זימר הדור הצעיר משך בקר שלם ואף ברוש לא התלונן שכואב לו כבר הראש.


נפתחה קהילת ותיקי הקיבוצים באתר מוטקה

העולם הווירטואלי החליט לאמץ את ותיקנו. השבוע נפתחה באתר האינטרנט "מוטקה"www.motke.co.il קהילה לוותיקי הקיבוצים. באתר - המוגדר כ"נקודת מפגש לצעירים ברוחם", נותן שירותים שונים לגיל הזהב הארץ ישראלי ולפרנסיו - החליטו כי נכון יהיה לפתוח קהילה ייחודית לוותיקי הקיבוצים. מטרת הקהילה היא לחבר בין ותיקי הקיבוצים הפזורים ברחבי הארץ, כאשר הנהלת האתר מזמינה את המעוניינים לשתף בתמונות ובסיפורים מרגשים מחייהם ומחוויותיהם בקיבוץ, לפרסם אירועים, להתעדכן, לערוך דיונים אקטואליים על החיים, לשאול שאלות, לתת ולקבל עצות ותמיכה ואפילו - לערוך היכרויות.
שלושת מנהלי הקהילה הם אהרון מן, חבר קיבוץ דפנה, מנהל משאבי אנוש בקיבוץ, למד ניהול ועיצוב אתרי אינטרנט ומנהל את אתר האינטרנט של דפנה; מוטקה בן הלל, חבר קיבוץ נחשון, שבעשרים השנה האחרונות מנהל את מערך המחשוב והאינטרנט בקיבוץ; וברכה בלושטיין, חברת קיבוץ נירים, חברת צוות הנהלת הקהילה של הקיבוץ ורכזת מתנדבים בסניף האגודה למען החייל במועצה האזורית אשכול.

פרס לאימא. צוות הגדש וענפי העזר

פרס לאימא (עובדת) אדמה
מגן

אורנה איינשטיין, 50, הגיעה כנחל"אית מהעיר חולון לקיבוץ מגן בסוף שנות ה-70. מיום שדרכה כף רגלה במשק, התחברה לעבודת הגד"ש, ומאז ועד היום היא עובדת את אדמת הנגב המקומית באהבה ובנאמנות.
איינשטיין, מרכזת כיום את הגד"ש, אם לשלושה, הקפידה לחזור מהשדה מדי בוקר, להעיר את הילדים ולתת להם את ברכת הדרך לפני שחזרה לעבוד את אימא אדמה. היא מסבירה כי מדובר באורח חיים ייחודי, בהתמכרות למרחבים, בהנאה מהעשייה היומיומית. סוד עבודת הגד"ש במגן ובמרחבי החקלאות בנגב בכלל, שהעבודה מתבססת תמיד על צוותים גדולים, שבהם שותפים מקטון ועד גדול, כ-20 אנשי צוות בגיל 20 עד 75 לערך.
בשבוע שעבר קיבלה איינשטיין, בתערוכת "אגרו משוב", את אות החקלאי המצטיין על 30 שנות הפעילות החקלאית שלה, שבהן הוכיחה את עצמם בהישגים מרשימים. איינשטין, נבוכה מעצם המעמד, מבקשת להדגיש כי מבחינתה היא מקבלת את הפרס הזה כנציגת כל עמיתיה, חקלאי הנגב.
ומה אומרת המשפחה? הבעל, ימן, שעוסק אף הוא בחקלאות כמנהל תחום הירקות בחבל מעון, מפרגן. הבן הבכור, שהפך לאחרונה לסטודנט, עבד עד לא מזמן עם אימא בשדות; הבת, 22, היא חלק מצוות הגד"ש הנוכחי ועל הבן הצעיר, בן 12, אימא אומרת שנראה, כי הוא יעסוק בתוכנות לחקלאות. כל דור יאמר את דברו.

לי גפן

בקשה אישית לעזרה


שמי לי גפן, אני בת 32, נולדתי וגדלתי בקיבוץ הסוללים בעמק יזרעאל. אני עובדת סוציאלית במקצועי, מטפלת בבני נוער הנמצאים בסכנת נשירה לחיי רחוב. יש לי שלושה אחים בוגרים ממני, שני הורי נפטרו כשהייתי צעירה. עד לפני כשלושה שבועות חייתי עם בן זוגי דויד, ללא כל ידיעה על הגידול המקנן בגופי, הייתי מלאת תוכניות לעתידנו המשותף. בעקבות כאבים שחשתי בצוואר, עברתי בדיקת MRIוהתגלה אצלי גידול בחלק העליון של עמוד השדרה בצמוד לגזע המח. מדובר בגידול נדיר ואלים במיוחד, הממוקם ממש בתוך חוט השדרה. כל הרופאים עמם התייעצתי הסכימו, באופן חד משמעי, כי קיימת סכנה מיידית לחיי וכי עלי לעבור ניתוח דחוף במטרה לנסות ולעצור את התפשטות הגידול. אין לי מילים לתאר איך ברגע אחד השתנו חיי, כל סדרי העדיפויות והתקוות לעתיד, תחושת הביטחון "שהכל יהיה בסדר", הכל התערער. למרות הפחד הגדול והחרדה שאני חשה, אני מלאת תקווה ואמונה כי הניתוח יוכל לעזור לי להחלים. הניתוח שאני זקוקה לו, נחשב למורכב ביותר בעיקר כי המיקום של הגידול רגיש ומסובך ומעלה את הסיכון לסיבוכים חמורים. כל הרופאים עמם נפגשתי, הסבירו לי כי בניתוחים מסוג זה (אשר אינם נעשים הרבה בעולם) מאד חשוב להתייחס לניסיון ולאחוזי ההצלחה האישיים של הרופא המנתח. לאחר בירורים רבים כולל התייעצות עם הרב פירר, הצלחתי להגיע לפרופ' Brotchi ‏ מבלגיה, אשר נחשב למומחה בעל שם עולמי בתחום זה. פרופ' Brotchi מבצע ניתוחים אלו רק במרפאתו בבריסל.בשל הדחיפות והסכנה לחיי, הניתוח נקבע לתאריך ה-5 באפריל - בבלגיה. עלותו של הניתוח היא כ-300 אלף ₪. לצערי, בנסיבות חיי כיום, אין באפשרותי לעמוד בהוצאה זו ולכן אני זקוקה לעזרתם. אני אסירת תודה על כל תרומה שתינתן ואם אין באפשרותכם לתרום תהיה זו עזרה משמעותית אם תוכלו להעביר מייל זה לכל מי שאתם חושבים שיוכל לתרום ולעזור. לצורך איסוף התרומות פתחנו חשבון בנק מיוחד המיועד רק לתרומות עבורי שפרטיו:בנק הפועלים, סניף כפר יונה, מספר סניף 675, חשבון מספר 323118.שם החשבון: גפן חגית "תרומות על לי". ניתן לפנות לאחי זיו, בכל שאלה:באימייל: ziv.geffen@gmail.com בטלפון: 052-3203644.


כוכב אמת

נורית ברדיצ'בסקי, מצר, היא אם גאה. הבן, מיכה, 38, הצליח עם חבריו, מנהלי "סנאפטו", לעשות אקזיט ולמכור את החברה שלהם לפייסבוק תמורת 70 מיליון דולר (!) מקור הגאווה האמיתי של אימא הוא, כי האפליקציה שנמכרה היא סוציאליסטית עד מאוד במהותה ותאפשר למיליונים, שלא יכולים לרכוש טלפון חכם, לשדרג את הטלפון העממי שלהם כך שיתפעל כאחרון הסמארטפונים.
שבעה מיליון like

יום חמישי, 24 במרץ 2011

על הדשא - מנה ראשונה


24.3.2011
daf@maariv.co.il  ארכיון עיתונות  
על הדשא
רוני מ. האס

תמונה ראשית

תמונה באדיבות מועצה אזורית יואב

הקשרים בין ילדי הגן מהכפר המוסלמי אל עזי, הסמוך לקיבוץ כפר מנחם עם ותיקי מ.א.יואב מתהדקים בשנים האחרונות. הפעם היו אלה הילדים שהגיעו מחופשים למרכז היום "גילאור" וחילקו לותיקים משלוחי מנות והצטרפו למסיבת פורים רב דורית ומלאת שמחה.
פרפרים בפורים
מכללת אורנים

ביום שישי האחרון פתחה מכללת אורנים את שעריה באופן רשמי לכל מי שמודה, כי יש לו פרפרים בראש. הכנס ה-28 של אגודת חובבי הפרפרים בישראל התקיים בהשתתפותם של מומחים לפרפרים ושל חובבים, שבין השאר, הגיעו לשמוע על התקשורת הכימית שבין צמחים לפרפרים ועל ההתאמה שבין הפרפרים לפרחים. הם השתתפו בסיור בגן הבוטני של המכללה, בהדרכת ד"ר מוקי גרוס מאורנים, שהדגישה את חשיבות הפרפרים בהאבקת הצמחים, ודיברה על הסכנה הממשית לקיומם בשל הפגיעה הנמשכת במערכות האקולוגיות הטבעיות בארץ. "מכאן עולה חשיבות עליונה לפיתוח גנים בכלל וגנים בוטניים בפרט ברחבי הארץ, שיהיו עשירים במגוון מיני צומח, וכך ישמשו מוקד משיכה לפרפרים ויסייעו בשמירה ובשיקום של אוכלוסיותיהם", אמרה ד"ר גרוס.
 ניטור (מעקב ורישום) הפרפרים בגן הבוטני באורנים, המהווה בסיס להמשך פיתוחו, החל לפני כשנה וחצי, ע"י הסטודנט החבר באגודת חובבי הפרפרים, סתיו טלל, במטרה לאבחן את מיניהפרפרים, המגיעים לכל אחד מהאזורים הנבדקים בשטחי המכללה, וכן את המיקום ואת הכמות של הצמחים הפונדקאים, שעליהם מטילים הפרפרים את ביציהם ומעליהם ניזונים הזחלים. המידע שנצבר מהווה בסיס לבניית מסלולי הליכה עונתיים בעקבות פרפרים בגן הבוטני והשתלמויות למורים ולסטודנטים בנושא. עד כה נמצאו באורנים 36 מיני פרפרים, המייצגים את כל המשפחות הידועות בארץ, בתוכם המין הנדיר יחסית, צבעוני קשוט, המהווה גורם משמעותי לקיום הכנס השנתי של אגודת חובבי הפרפרים דווקא במכללת אורנים.
הגן הבוטני במכללת אורנים הוקם בשנת 1958. חמישים שנה לאחר מכן, בשנת 2008, הוא הוכר כגן בוטני רשמי על ידי משרד החקלאות. נכון להיום זהו הגן הבוטני היחיד בצפון הארץ. הגן משתרע על שטח של ארבעים דונם, ומכיל 900 זני צמחים, רובם צמחי ארץ ישראל.
בימים אלה מוקם "חוג מתנדבי הגן הבוטני באורנים". המעוניינים להתנדב מוזמנים לפנות אל סמדר שטסל טלפון: 0509288289, מייל: smadar.sto@gmail.com

כבוד אחרון לאבו עלי

מצר / מענית / כפר מיסר


בבית חביבה רייק, מועדון קיבוץ מענית, התכנסו בשבוע שעבר כמאה תושבים מכפר מיסר, מקיבוץ מצר וממענית לכבד את זכרו של אבו עלי ז"ל, בן הכפר מיסר השכן, שנפטר לפני כחודש.
את האזכרה המשותפת יזמה וארגנה מירה סיטנר כהן, בת עין שמר, חברת מענית, וחברה טובה זה שנים של אבו עלי. הקשר בין אבו עלי ובין חברים במענית ובמצר החל מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כשעלי עבד בבניין ולאחר מכן כשומר במענית. "אולי מכאן שמו ואולי לא, מה שבטוח שבזכות כוח ההרתעה שלו לא היו כמעט גניבות בקר במענית", אומרת מירה. מעבר לכך שהצליח לבצע את תפקידיו מעל ומעבר, גילו חברי מענית ומצר אדם לבבי, אוהב ארץ ישראל שנהג לארגן טיולים באזורים שהכיר היטב ואף הדרים אל עבר סיני עם קבוצת חברים. "אבו עלי היה איש מיוחד, שידע לחבר בין יהודים לערבים, בין מצר למענית ובין שוטרים לגנבים. כולנו אהבנו אותו והוא אהב אותנו", מספרת סיטנר כהן. אבו עלי היה מספר סיפורים מרתק, שהצליח לקשור קשר מיוחד עם בנה אמוץ, 31, הסובל מנכות קשה, וידע לעודדו ולנחמו. "היינו נוסעים אליו, יושבים אצלו ושומעים את סיפוריו. הוא היה מקבל את בני בחיבוק חם ועוטף, שהביא לביטוי את האהבה ההדדית ששררה ביניהם".
אבו עלי נפטר לפני חודש בגיל 67 ממחלה קשה. יהי זכרו ברוך.

חושבים על עתיד משותף
קטורה

בקיבוץ קטורה, בסיוע מדור הצעירים של המטה השיתופי, התקבצו בסוף השבוע האחרון מעל חמישים (!) צעירים, בני ובנות משק על בני ובנות זוגם, כדי להשתתף בסמינר על העתיד המשותף של הצעירים ושל קיבוצם.
זהו סמינר ראשון מסוגו, שבו קיבוץ קטורה שבערבה הציע לבניו ולבנותיולקחת חלק בתהליך החשיבה על עתיד הקיבוץבסמינר התמודדו עם שאלות, כגון: "מה קטורה מהווה עבורכם"? "איך, לדעתכם, ייראה קיבוץ קטורה בעוד 30 שנה"?
בנוסף, התקיים דיון על ידי חברי הקיבוץ, ובמהלכו בחנו את נקודות החולשה והחוזק של קטורה היום אל מול האיומים וההזדמנויות שהם צופים בעתיד.
הבנות והבנים הפתיעו את הקיבוץ בריקוד המוני, שרקחו במהלך הסמינר ללא ידיעת הוריהם,אולי בזכות הכוחות שצברו עת התארחו בחדרי האירוח המפנקים שהקיבוץ העמיד לרשותם באירוח הכפרי המקומי, "קרן קולות".

קרדיט צילום: מועצה אזורית גליל עליון
כוכבי אמת

תלמידי י"ב מקיבוצי המועצה האזוריתהגליל העליון, העוסקים בהתנדבות במקומות רבים באצבע הגליל, הצליחו לרגש את נשיא המדינה, שמעון פרס, בעת ביקורו בגליל העליון. פרס ציין לשבח את פועלם הערכי-חינוכי של תלמידי המכינה הקדם-צבאית בכפר הנשיא ובמעין ברוך. ראש המועצה, אהרון וולנסי, סיפר לנשיא כי המועצה קיבלה לאחרונה את פרס החינוך היישובי לשנה זו. פרס השיב, כי הוא מאמין שהדור הצעיר של היום ינצח, "מפני שהוא אוהב את עמו ורואה את העתיד. הוא חדשני, הוא מצויד באמצעים טכנולוגיים כמו האינטרנט או הפייסבוק המספרים אמת.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

עורך הבלוג