מזל טוב - לרגל 30 שנות נישואין

 בדיוק לפני 30 שנה עשיתי את העסקה המוצלחת ביותר בחיי. אני לא איש עסקים כזה מוצלח, אבל אין ספק שמאז אני מיליונר. לא בדיוק ברור לי איך אישה כמוך, שמשקיעה ובודקת היטב כל עסקה, הסכימה לעסקה הזו מהצד שלה. מה שבטוח - אני הרווחתי בגדול.

זה התחיל בחתונה המרגשת שלנו. בסרטון המצורף אפשר לראות את הרגע שבו הקדשת לי שיר בצרפתית. עמדתי שם ליד אבא שלי, אדם שלא ראיתי בוכה אפילו ברגעים הקשים ביותר שעברנו, וכששמע אותך שרה ראיתי דמעות בעיניים שלו. גם לי היה קשה לעצור אותן.

זה המשיך בשלוש בנות מדהימות שזכו לאמא כמוך, וחשפו אותי לדברים שכנראה לעולם לא הייתי נחשף אליהם אלמלא התחתנתי איתך. עברנו כמה בתים יחד. התחלנו בדירה הקטנה בקיבוץ, דירת 58 מטרים ששימשה ארמון עבור הבנות, עם הגינה שקראו לה "הג'ונגל", והפכה בהמשך לבית הגדול והמורחב שלנו. היו גם הבתים בפרדס חנה, במושב כחל ובבית הלל, ובכל אחד מהם צברנו חוויות והתרחשויות מיוחדות.

אי אפשר להפחית בחשיבות של היציאה לשליחות - עוד חוויה שיצאתי אליה רק בזכותך. אני הייתי על תקן "אשת השליח", בזמן שאת היית השליחה המרכזית של ארצות דרום אפריקה.

ולאחרונה הצטרפו אלינו שלוש נכדות, שזוכות גם הן לאמא מדהימה ולסבתא שדואגת לכל ההתארגנות, ומשאירה לסבא רק לשחק איתן וליהנות.

אז רוני, שלושים שנה אחרי העסקה הטובה בחיי, אני מאחל לנו שגם בשלושים השנים הקרובות נישאר יחד, נמשיך ליהנות מהזוגיות ונשמור על המשפחה המדהימה שלנו יחד.

עדכון - מעברים

למי שתמהה למה עבר זמן ולא עולים פוסטים חדשים,
נעדכן, שהשינויים שעברו על רשת מעריב הגיעו עד לרוני...

"הדף הירוק", הפך להיות ל"זמן הירוק" ולאחרונה, עם השתלטותה של הבעלות החדשה, נראה שהמדור של רוני "על הדשא" נשאר על רצפת העריכה...
עדיין לא ברורה דרכו של העיתון המחודש הזה והאם היא תשתלב בו, אבל לעת עתה, לכל הפחות המדור ירד.
בינתיים, אין חשש היא לא הפסיקה את עבודת הכתיבה, מיד קראו לה "הביתה" לכתוב שוב ב"על הצפון", אלא ששם מדובר בירחון ולפיכך תדירות הפרסום תהייה נמוכה יותר.

בינתיים, כדי שלא תחשבו שסתם נטשתי את תפקידי,
אני מעדכן - הפסקה קטנה,
כבר חוזרים...
אלון

על הדשא - 30.1.14 מדור אחרון.

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

30/1/2014

צילום: עופר נוימן

שומרים פמיניסטים
תנועת השומר הצעיר

  
אלפי חניכות וחניכי השומר הצעיר הכריעו לראשונה בתולדות תנועות הנוער הציוניות, כי התנועה תהיה לא רק ציונית, סוציאליסטית ומגשימה אלא גם - ברוח התקופה והמאבקים החברתיים - פמיניסטית.
ההכרעה התקבלה בוועידה הארצית על שוויון בין המינים ופמיניזם, שהתקיימה החודש בגבעת חביבה. ליאור פרנק, ש"ש בשומר הצעיר, מספרת: "לאחר 100 שנות פעילות הבנו, שאנחנו לא יכולים להשאיר את הנושא הזה בלי עמדה ברורה. אני גאה להיות חברה ומדריכה בתנועה, ששמה את החיים שלי ואת השוויון שלי כנושא מרכזי". בארבעת החודשים האחרונים התכוננה תנועת "השומר הצעיר" לסמינר, שעסק בנושא הפמיניזם באמצעות מאות פעולות, אירועים וכנסים בנושאי שוויון בין המינים ופמיניזם בכל רחבי הארץ. מעולם אף תנועת נוער לא חרתה על דגלה באופן כה ברור את הנושא, שנבחר לאחר דיונים רבים להצעיד את התנועה בשנת ה-101 לקיומה.
איתי זיידנברג, מזכ"ל התנועה: "ההכרעה על כך הייתה מתוך ההבנה כי בתנועה, שחברות בה נערות רבות כל כך, לא יכול להיות שהנושא הזה לא יעלה על השולחן בצורה כנה וברורה. בשנת 2014 אני קורא לכל גוף חינוכי לשאול את עצמו את השאלות הקשות שעולות מהנושא ולנסות בצורה מעמיקה להביא לשינויים החברתיים הדרושים, כדי להתמודד עם האתגרים". בברכת חזקי ואמצי.

   
לשיר אותו
בית קשת

  
ביום שישי האחרון נפתח חדר האוכל הסגור של קיבוץ בית קשת לערב שהוקדש לשירי אריק איינשטיין. ההזדמנות הזו, מספרות עדי לירן, תושבת הקיבוץ, ושלומית ליפשיץ, בת וחברת הקיבוץ, הביאה לניצנים ראשונים של קרבה בין תושבי ההרחבה לחברי הקיבוץ, שהצטופפו בחדר האוכל, שרו, רקדו והתרגשו ביחד.
"יש בקיבוץ המון אנשים מוכשרים, שיודעים גם לנגן וגם לשיר. זה התחיל בשני בחורים שישבו במרפסת ושרו שירים של אריק איינשטיין, הצטרפו אליהם עוד חברים, ואז עלה הרעיון להרים ערב בקיבוץ, שכולו מושתת על הכוחות המקומיים, שינגנו, ישירו ויפיקו את הערב", מציינת לירן.
תחילה הם חשבו לקיים את הערב במועדון של הקיבוץ, אבל לקראת האירוע הבינו שזה הולך להיות משהו גדול, ועברו לחדר האוכל. "תוך 24 שעות הרבה ידיים הושטו, הביאו שטיחים, מנורות תאורה, כריות ווילונות; נוצרה שם אווירה אחרת, וכאמור, זו הייתה רק ההתחלה של ערב, שאליו הגיעו כמעט 250 משתתפים, רובם מהקיבוץ. אחד מהחברים הוותיקים שהשתתף באירוע אמר, ש-60 שנה לא היה כזה דבר בקיבוץ. שולמית: "הצוות שהופיע היה מורכב מתושבים וחברים, שהופיעו יחד, בנגינה ובשירה, כשבין לבין שולבו קטעי קריאה קצרים". מסתבר שעם האוכל בא התיאבון, וחלק מהשותפים כבר חושבים על הערב הבא. שלא יפסיקו לשיר.

שירלי. צילום: יחצ

  
ימי שישי עם שירלי
שער הגולן

  
שירלי קמינגס, 32, משער הגולן, היא תזונאית טבעית במקצועה. "למדתי במכללת רידמן תזונה טבעית, צמחי מרפא ורפלקסולוגיה, בדרך אספתי שיטות עבודה על הרגלים ומודעות, וכיום אני מאמנת אישית לאורח חיים בריא, כשהמומחיות שלי היא ניקוי הגוף מרעלים".
המיזם שלה נקרא "ימי שישי עם שירלי", כי הוא מתרחש בעיקר בימי שישי. "אני מגיעה למשפחה הביתה בימי שישי, למפגש חווייתי בן שעתיים, שבו אנחנו עושים כל מיני דברים יחד - הולכים לקניות ומקבלים טיפים על מה בריא להכניס הביתה ומה לא כל כך, מכינים יחד ארוחות ולומדים לקרוא את רשימת הרכיבים על כל מוצר".
הדגש של קמינגס הוא, שאורח חיים בריא יכול להיות גם טעים. היא מתמקדת ביצירתיות, מעודדת את המשפחות להכין במשותף את האוכל ולשבת יחד לארוחה. היא מכוונת את הילדים ואת ההורים לגבי המזון המתאים לכל ילד בהתאם לגילו ולאורח החיים שלו, ומרבה לעבוד איתם על הרגלים נכונים. הליווי של קמינגס כולל תמיכה במהלך של כחודש וחצי, שבמהלכם היא מקיימת קשר רציף עם המשפחות, כולל מתכונים מתאימים וליווי טלפוני.
טיפ לקוראים?
"כדי להצליח להתייחס לגוף בצורה בריאה, חשוב להתחיל באהבה שלנו את עצמנו, זאת ההזנה הכי טובה של הגוף והנפש".www.ripuy4u.co.il  נייד- 0506425786

על הדשא - 16 לינואר 2014

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

16/1/2014

רופאים לזכויות אדם בחולות

יחד לב אל לב
השומר הצעיר/ רופאים לזכויות אדם

  
ביום שישי האחרון, ירדו דרומה 15 מחנכות ומחנכים מתנועת הבוגרים של השומר הצעיר מצוידים באוכל והרבה קשב, על מנת לבקר במתקן חולות בו שוהים פליטים מסודן ואריתריאה. מיכל סלומון, מרכזת הפעילות הציבורית של תנועת הבוגרים מספרת "רצינו להכיר את הסיפורים של האנשים שכלואים במתקן, וגם את המציאות במתקן עצמו ומתוך זה לראות מה ניתן לעשות לטובת הפליטים ובמקביל להעביר לחניכים ידע ממקור ראשון בנושא סוגיית הפליטוּת במדינת ישראל." המציאות שפגשו הולידה את היוזמה לאיסוף שמיכות וביגוד חם וכל ציוד שיעזור להעברת הזמן. "חשוב לפעול בשני מישורים- הן לסייע בכל הקשור לתנאים הקשים בהם הם נמצאים בקור המדברי והן במישור של סיוע בהליך של הכרה בהם כמבקשי מקלט מדיני". קבוצה נוספת שהגיעה למתקן היו רופאים מעמותת "רופאים לזכויות אדם". הם הגיעו ביוזמת יואל מרשק, רכז מחלקת המשימות היוצא- "כשהבנתי שאין במתקן רופא יצרתי קשר עם "רופאים לזכויות אדם" והם קישרו אותי עם 6 רופאים ושתי אחיות." כ 60 פליטים טופלו ואף הצטיידו בתרופות שרק באישור מיוחד שהצליח לקבל מרשק מקצין רפואה ראשי בשב"ס, יכלו להכניס למתקן. "הפליטים סובלים מקור ומחסור בציוד בסיסי, המתקן אמנם פתוח אבל עדיין אין בו תנאים בסיסיים למגורים. חשוב לשנות את המצב בו הפליטים בישראל, כ 55,000, לכודים במעמד לא מוגדר, ולכן אינם מורשים לעבוד ומוצאים עצמם נרדפים על לא עוול בכפם". מיכל סלומון מסכמת: "חלק ממה שבאנו לעשות זה להפוך את הנושא של הפליטים ממשהו מאיים ורחוק, לסיפורים אישיים של אנשים שהם בסה"כ קורבנות של סיטואציה ולא באו לפגוע באף אחד".
לתרומת ציוד למען הפליטים ניתן לפנות למיכל סלומון- 052-5809933

  
וירטואליות סינית
כפר הנשיא

  
יוחאי וולפין, 43, כפר הנשיא, אב לשלושה ילדים, הוא מטפל ומרצה לרפואה סינית, מתמחה בטיפול בילדים וליווי נשים בהריון ולידה. "אחרי שלמדתי הנדסת מכונות במשך שנה בבית הספר של סטף ורטהיימר שבתפן, הרגשתי שאני לא נמצא במסלול הנכון ואני חייב לעשות שינוי כדי להגיע לייעוד האמיתי שלי. בסוף אותה שנה הבנתי שמכונות הן לא הייעוד שלי בחיים והחלטתי להתמקד ב"מכונת העל": האדם." וולפין נזכר בתקופה בה סבל מפריצת דיסק והצליח להתרפא ללא ניתוח בזכות טיפול ברפואה סינית. "בחרתי ללמוד את השיטה שעזרה לי כל כך באופן אישי ונרשמתי ללימודי רפואה סינית במכללת "מדיסין" בחיפה". אחרי 4 שנים הוסמך כמטפל סיני ופתח קליניקה בקיבוץ. "המוטו שלי הן בטיפולים והן בכיתת הלימוד, הוא שכל אדם יכול להיות המטפל של עצמו" ובכדי ליישם את המוטו, פתח וולפין כיתה אינטרנטית, ראשונה מסוגה בארץ, בה התלמידים והמורה רואים אחד את השני בשידור חי, מה שמאפשר לאנשים להתחבר מכל מקום בארץ ובעולם וללמוד ביחד ב"שידור חי". בין השאר פרסם את פתיחת הכיתה הוירטואלית בקרב בני המשק הפזורים בארץ ובעולם, מה שהביא לכך שבכיתה שנפתחה לאחרונה לוקחים חלק גם שתי בנות משק המתגוררות בחו"ל, האחת בדרום אפריקה והשנייה בארה"ב.(!) "בכיתה הוירטואלית לומדים טכניקות לטיפול עצמי המבוססות על הרפואה הסינית דרך כפות הידיים (סו-ג'וק), שמתאימה לטיפול בבעיות אקוטיות במבוגרים ובילדים". לפרטים- יוחאי 050-6841771 או yocwol@gmail.com

ביקור בית

תמוז

עמותת 'קהילה לתיקון חברתי ותרבותי בישראל' הוקמה בשנת 1997 בבית-שמש על-ידי חברי הקיבוץ העירוני 'תמוז' ותושבים נוספים מן העיר. יאיר אלברטון, חבר תמוז ומנכ"ל העמותה, מנסה לאחרונה לרתום קהילות קיבוציות לטובת הפעילויות השונות ובפרט הפעילות הנותנת מענה לילדים ונוער בסיכון - " אנחנו מעוניינים לחשוף לחצר הקיבוצית ולצורת המחשבה הקיבוצית שתי מסגרות חינוכיות לילדים ונוער בסיכון שאנחנו מפעילים בבית שמש, מסגרת אחת, מפעילה שלוש מועדוניות לילדים בסיכון בגילאי 6-12, סך הכל 45 ילדים, לטובתם היינו שמחים להתארח בקיבוצים בביקור שינוהל על ידי חברת הילדים הבוגרת בקיבוץ המארח והמסגרת השנייה, מכינה בני נוער לעולם התעסוקה וכוללת הכשרה מקצועית בתחומים כמו שיווק ופרסום, הפקת אירועים, עבודה בתחום המזון ועוד. נשמח לסיור שיכלול ביקור במקומות תעסוקה קיבוציים וחשיפה לחשיבה הקיבוצית על עבודה, פרנסה, סדרי עדיפויות, פערי שכר וכמובן - גאווה קיבוצית" מסכם יאיר.לפרטים- יאיר 0523768112 או yair.alberton@gmail.com

  
ronihaas@gmail.com

על הדשא - 9 לינואר 2014

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

9/1/2014

צילום: אוליה בוקשטיין

נס מוזיקלי
שער הנגב

  
כשתלמידי החטיבה העליונה בתיכון "שער הנגב" אספו כסף למסיבת החנוכה, הם לא שיערו שהם עצמם עומדים לקיים נס חנוכה שיכה גלים ויאיר את הלבבות. מספר אהר'לה רוטשטיין, ממפלסים, מנהל תיכון שער הנגב: "תלמידי החטיבה העליונה ארגנו מסיבת חנוכה, הם בנו את התקציב, אספו כסף, בסופו של דבר, נשארה להם יתרה של כמה אלפים. מסתבר שהתלמידים נצרו בלבם את אחד מסיפוריו של שומר בית הספר, ישראל, עולה מברית המועצות לשעבר, מסור לילדים באופן שקשה להאמין. מפעם לפעם הוא מרשה לעצמו לספר, בצניעות הייחודית לו, מה השאיר מאחוריו כשעלה ארצה לפני 23 שנים. בין השאר, הוא סיפר שסיים בית ספר למוזיקה, התמחה בנגינה באקורדיון ולא יכול היה להביא איתו לארץ את האקורדיון".
התארגנה משלחת תלמידים, הם נסעו לחנות המוזיקה הקרובה, ולאחר שבעל החנות שמע את הסיפור, הוא החליט לקצץ את מחיר האקורדיון ביותר מחצי, כך שהתלמידים יכלו להרשות לעצמם לרכוש אקורדיון איכותי. בסוף השבוע האחרון צעדו מאות תלמידים אל הבודקה הקטן שבכניסה לבית הספר, ובמחווה מרגשת העניקו לישראל השומר את האקורדיון. הוא מצדו, נרגש ומוקיר תודה, זיכה אותם בצלילי האקורדיון. ישראל סולימני השומר: "אצטרך להתאמן, עברו 30 שנה מהפעם האחרונה שניגנתי. זה היה מאוד מאוד מרגש לקבל את האקורדיון". מי יודע, אולי הדור הבא ימשיך את השושלת, בנו של ישראל, חובב שירה ומוזיקה ובתו הצעירה לימדה את עצמה לנגן על גיטרות, והיא שרה ומלווה את עצמה. סוגרים מעגל?

צילום: יובל שמואל

  
יום הנערה
מוא"ז עמק יזרעאל

  
זו השנה השנייה, שמתקיים במועצה האזורית עמק יזרעאל יום הנערה, במטרה ליצור מפגש חברתי חווייתי לנערות מכל האזור, ובמהלכו, לאפשר עיסוק בתכנים ערכיים, חווייתיים ומניעתיים, המעסיקים נערות מתבגרות.
כ- 125 נערות, משכבות ז'-ט', התכנסו יחדיו בסוף השבוע שעבר. בתחילה הן נהנו מדוכנים מגוונים שכללו אוכל ושתייה, פריטי איפור ולק, עיצוב שיער ויצירה. בחלקו השני של הערב השתתפו בסדנאות בנושאים כמו: חברות וזוגיות, אינטרנט וגלישה בטוחה ברשת, משחק ממוחשב בנושא אלכוהול וסמים, רפלקסולוגיה, תזונה והגנה עצמית, סטיילינג ואפילו סדנה לריקודי בטן. גלית צור יוסף, עו"ס נערות במחלקת הרווחה, סיכמה: "זוהי השנה השנייה שאנו מקיימים ערב זה, ואנו רוצים להגיע לכלל הבנות ולהעלות בפניהן דילמות שהן חוות ביומיום, עם נקודה נוספת למחשבה. היה מקסים לראות את כל הבנות שהשתתפו, האווירה הייתה שמחה ומרגש היה לראות את כל המתנדבות של האירוע, שציינו כי ישמחו לקחת בכך חלק גם בשנה הבאה".

בלהה גבעוני

  
נגיעה גלילית
דן

  
בלהה גבעוני, 68, מדן, עסקה בתחומים מגוונים במהלך חייה - הוראה לתנועה ולתרבות הגוף, עיסוק דרמה תראפיה, ריכוז תרבות בקיבוצה ועוד. לפני כשנה עשתה את מה ששנים רבות הבטיחה לעצמה ולאחרים להגשים, והוציאה ספר המשלב בין שירים שכתבה לבין תצלומי נוף מהגליל האהוב עליה. "מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת. בשנים האחרונות התחלתי גם לצלם. אני חושבת שאנחנו גרים במקום הכי יפה בעולם, כמו שפרופסור כהנמן, חתן פרס נובל, אמר, 'מהנוף אנחנו אף פעם לא שבעים'. אני מתלהבת משטויות, שבלול או פרח, והצילום עזר לי לאחוז בטבע שלנו". את הספר המציג צילומים מרהיבים ומדויקים של הנוף הגלילי, מקדישה גבעוני "לאחי, גיורא, המלווה אותי מאז יתמותנו" (יתמותם מאביהם שנפל במלחמת השיחרור), ולבעלה: "למלכי, שאול, שאוהבני בלי תנאים מעל 48 שנים". היא התחברה להוצאת ספרים קטנה בשם הוצאה גלילית, ויחדיו הוציאו ספר עם נשמה יתירה. "עורך הספר, חיים בלוצר, נשבה בקסם הצילומים, וחיבר ביניהם לבין הטקסטים שלי, בחר את שם הספר 'נגיעות' וכך הגענו לתוצר הסופי". נוגעת בלב.

ronihaas@gmail.com

על הדשא - 2.1.2014

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

2/1/2014

  
shomrim on the ice
השומר הצעיר/ צפון אמריקה

    
גל פלג, 36, בן שדות-ים, הוא השליח המרכזי של תנועת השומר הצעיר בצפון אמריקה. לקראת מחנה החורף השומרי, התארחו כל חניכי התנועה האמריקאים, לפעילות החלקה על הקרח בלב מנהטן. גל: "לקראת מחנה החורף, שיתקיים בעוד שלושה שבועות, קיימו השומרים האמריקאים פעילות 'שומרים על הקרח' ובאנגלית 'shomrim on the ice', כשכל חניכי ומדריכי הקנים מארה"ב הגיעו למנהטן ליום פעילות שומרית, בו מלבד פעילויות שומריות, החליקו להנאתם על הקרח. " מסתבר שבזכות חגיגות ה- 100 לשומר הצעיר, קיבלה התנועה בצפון אמריקה תנופה גדולה "בפעילות של התנועה בקנדה, הכפלנו בטורונטו את מספר החניכים, ואפילו פתחנו קן חדש במונטריאול, בארה"ב הפעילות גדלה עוד יותר, אפשר לומר שיותר מהיכפלנו את מספר החניכים, יש לנו קן בניו יורק, שניים בניו ג'רסי, באלבני, פילדלפיה ובוושינגטון." שיגדלו ויפרחו.

  
שגרירים משודרגים
מתנדבי חו"ל

  
נציגי מחלקת ההסברה של משרד החוץ פגשו את נציגי מחלקת המתנדבים של התנועה הקיבוצית, על מנת לדון ביוזמה לשדרג את הסמינרים למתנדבים העוסקים בסוגיות שונות בהקשר למדינת ישראל, מתוך כוונה להפוך את המתנדבים לשגרירים עוד יותר טובים של מדינת ישראל כשהם חוזרים לארצם. איה שגיא מנהלת המחלקה מספרת: "מאז 67 עברו בישראל כ-400,000 מתנדבים ומתנדבות מ-120 מדינות בעולם. רבים מתוכם הפכו להיות פוליטיקאים, אקדמאים, אנשי תרבות אמנות ותקשורת כשהשפעתם על דעת הקהל העולמית משמעותית וחשובה, אני יכולה לציין אנשים כמו נשיא אוסטריה, ראש עיריית מנצ'סטר, שגריר נורבגיה בישראל, השחקן ג'רי סיינפלד, השחקנית סיגורני וויבר ועוד רבים וטובים שהיו כאן מתנדבים וזוכרים לישראל חסד נעורים. ברור לנו שגם המתנדבים של היום, 1,200 בשנה, שמגיעים ל- 30 קיבוצים, יהיו השגרירים של מחר ולכן התנועה הקיבוצית מאמינה שחייבים להשקיע במשאב האנושי הזה שיוכל לעזור בעתיד הקרוב לשיפור התדמית של ישראל בדעת הקהל העולמית." ושתהיה שנה אזרחית טובה לכולם.

  
ואהבתם את הגֵר
מחלקת המשימות

  
בשבת האחרונה יצאו נציגי ארגונים שונים בניצוחו של אגף המשימות, למתקן הכלא "חולות" בו מוחזקים כיום כ-200 פליטים וצפויים להגיע מאות נוספים. יואל מרשק: "החלטנו לסייע לפליטים וליזום למענם פעילויות הפוגה שונות שינעימו את זמנם." לאחר סיור עמוק בשטח גילו מבנה נטוש השייך למושב קדש ברנע ומיד עלה הרעיון לשפצו ולהפעילו כמרכז פעילות (מתנ"ס) לפליטים, החותמים שלוש פעמים על נוכחות וביתר הזמן חופשיים למעשיהם.
"כוחות הביטחון ניסו להקשות על הסיור" מספר מרשק, "אך רכב השטח הוכיח עצמו. הפעילות שלנו נעשית באופן חוקי וברשות, פעילים רבים הבטיחו להצטרף ולממש חוגי שיח, הכשרה מקצועית ועוד פעילויות במבנה שישופץ." בינתיים הסתפקו הפליטים בבגדים, מברשות שיניים וסבונים, שהביאו נציגי הארגונים, מצרכים בסיסיים שמאוד חסרים להם. למתן סיוע והתנדבות - מחלקת המשימות 036925398 .

Ronihaas@gmail.com

על הדשא - 25/12/13

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

25/12/2013

  

עומר דץ. צילום: יחצ

הדץ הבא
קדרים

בקדרים די התאכזבו בשבוע שעבר כשעומר דץ, הזמר הצעיר והמוכשר, סיים את השתתפותו בתחרות "הכוכב הבא" במקום החמישי ולא עלה לגמר.
דץ הצעיר, האחיין הכישרוני של חבר הקיבוץ אילן (דץ), הצליח להתקדם ולנצח מועמדים רבים ולהעפיל לחמישיית הגמר. אילן: "לא הופתעתי שהוא לא נבחר לרביעיית הגמר, זו הייתה רוח השופטים רב הזמן. הייתי גאה בו שהוא המשיך להילחם על דרכו, ובעיקר שנתן ביצוע כל כך איכותי בשיר האחרון, ביצוע שעליו כל השופטים הצביעו בעדו פה אחד". מסתבר שהגֵנים האמנותיים במשפחת דץ לא פסחו על הדוד ועל בני הדודים הקיבוצניקים. דוֹד אילן, מסתבר, היה בעצמו בלהקת הנח"ל תקופה מסוימת; הבן הבכור, עופרי, בן 17, מנגן על תופים מכיתה א'; הבנות, עמית, בת 16, רוקדת כבר 12 שנה, ואחותה הצעירה, אפיק, בת 13, רוקדת גם היא זה שמונה שנים.

אם מישהו מהילדים ירצה להתמודד בתחרות בטלוויזיה, תעודד אותם?

"לא. אני דווקא אנסה לשכנע אותם להימנע מזה. אני חושב שמדובר במעמסה נפשית מאוד קשה וחושפנית, בייחוד לנפש צעירה. מובן שזה גם האגואיזם שלי כאבא, כי אני לא בטוח שאצליח לעמוד בלחץ. חוויתי את זה עם עומר כדוד, ולא בטוח שאעמוד בזה פעם נוספת. אבל אם הם ממש ממש יתעקשו, אני לא אמנע בעדם..". הכוכבים הבאים?

שביר. עטיפת התקליט

  
נפרדים מאריק
כתב: עודד פלוט, מנכ"ל המועצה האזורית שער הנגב

ברור חיל

  
"זה היה בתחילת שנות השמונים. הקיבוץ היה אז בשיא הפריחה, לא מודע לצונאמי המשבר המתקרב. באותה תקופה כיכבה בארץ המוזיקה הברזילאית. מתי כספי, הפרברים, אלי ישראלי – כולם גלשו על הגל המצליח. תוכנית הרדיו 'ארץ טרופית יפה' עם שירים מתורגמים מברזיל, זכתה להצלחה וצולמה לטלוויזיה אצלנו על הדשא הגדול מול חדר האוכל. להקת הסמבה של הקיבוץ יצאה למופעים ברחבי הארץ, וגם הגיעה לטלוויזיה. אנשי הברנז'ה התאהבו בקיבוצניקים הברזילאים, והתחילו להגיע אלינו, הביתה. וכך, בימי שישי בערב, היו מתכנסים על הדשא של סלבה (כן, הפרשן מערוצי הספורט, שהיה אז חבר קיבוץ ומנהיג הלהקה). התאספו שם אריק (איינשטין), ושלום (חנוך) ורבים וטובים אחרים. אוכלים שורסקו, שותים קייפיריניה, מתכוננים למשחק הבא של הפועל תל אביב, ואם יש גיטרה – אז גם שרים. אנחנו, אנשי הקיבוץ, באנו, חווינו את הרגע והרגשנו בלב העולם.
"ב-1982 אריק הקליט עם קלפטר את האלבום 'יושב על הגדר', ובו השיר 'שבחי הסמבה'. לקראת סוף השיר נשמע קולו של סלבה מדבר בפורטוגזית אל 'אריק אמיגו' ומודה לו ולאיזקי קלפטר על השיר המקסים. יחד הם מבכים את ההפסד של נבחרת ברזיל במונדיאל שנערך באותה שנה, ומסיימים בהרמת כוסית בפורטוגזית – 'סרבה!' שנה לאחר מכן, אריק צולם לעטיפת התקליט 'שביר' עם החולצה של ברור חיל. לנו נשארה התמונה על העטיפה, והזיכרון של אריק אצלנו על הדשא. הלכת לנו, חבר".

   

פעמיים מלאך
יראון

  
שלומי פלקס, 64, יראון, עובד בגינון בקיבוץ ובשעות הפנאי הוא "מלאך שביל" - מתנדב למען מטיילי שביל ישראל ועוד קודם לכן, ביחידת החילוץ גליל-כרמל. "לפני כ-12 שנים הלכתי בשביל ישראל ונוכחתי לדעת, שאין למטיילים אפשרויות לעשות הפסקה, להתקלח, לתפוס מחסה בימי גשם. החלטתי שצריך לפתוח בקיבוץ חדר למטיילי השביל ופניתי למזכירה". המזכירות אישרה ופלקס קיבל חדר, שאותו צבע, סידר ואפילו התקין בו דוד מים חמים. השמועה פרשה כנפיים, ומטיילים התחילו לפקוד את יראון. לאחר זמן מה, בשל הביקוש, פתח פלקס חדר נוסף. "היו מקרים שהגיעו אפילו שבעה מטיילים באותו יום. יום אחד, בתחילת שנות האלפיים, בחודש נובמבר, הגיעו המון מטיילים בשעות אחר הצהריים והערב, רטובים ומסמורטטים. באותו זמן ניהלתי את 'אגם חי' בקיבוץ, אז פתחתי עבור המטיילים הרבים את חדר הנחשים המחומם, והלנתי אותם שם לשנת לילה חמה ובטוחה. בהתחלה אצלנו היה החדר היחיד באזור. בשנים האחרונות פתחו עוד חדרים למטיילי השביל. אני שמח שיש עוד מלאכים. לפעמים אנחנו מארחים את המטיילים, הם אוכלים אצלנו, נשארים עוד יום ולפעמים חוזרים". הקיבוץ גובה היום תשלום סמלי בסך 10 שקלים ממטייל, וכך מצליחים לממן את ההוצאות. לעתים, ההתנדבות ביחידת חילוץ גליל-כרמל משתלבת בעיסוקו כ"מלאך שביל". "לפני שלושה שבועות שתי מטיילות הלכו לאיבוד במירון בחושך. מאחר שהיה להן מספר הטלפון שלי, כי תכננו להגיע לחדר מטיילים, הן התקשרו אליי ויצאנו לחלץ אותן". פעמיים כי טוב.
לרשימת מלאכי השביל- http://www.teva.org.il/?CategoryID=770

  

על הדשא - 19 לדצמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס

19/12/2013

מרום גולן. מתנדבים גם בשלג. צילום: ענת שריר

נותנים לחיות לחיות
מרום גולן

   
השלג הכבד שריפד השבוע כל חלקה טובה ברמת הגולן, לא פסח גם על קיבוץ מרום גולן והלבין היטב כל פינה, כולל את פינת החי של הקיבוץ המטופח. בסוף השבוע האחרון, שיאה של הסופה, נותר דן פלדמן, מנהל פינת החי, בביתו במושב שעל, מרחק קילומטרים ספורים אך מושלגים היטב, כשלשמחתו, את החיות במשק החי, פקדה משפחת שריר המקומית, שחולקת בהתנדבות ביחד עם 13 משפחות נוספות, תורנויות שבת וחג בפינת החי. פלדמן: "בקיבוץ מרום גולן, שהוא קיבוץ מופרט לחלוטין, יש מנהג מקסים, כש- 14 משפחות חולקות ביניהן, בהתנדבות מלאה, תורנויות בפינת החי. בשבת האחרונה היו תנאי מזג אוויר קיצוניים ביותר, מה שהציל את המצב היו המתנדבים, שהגיעו למרות השלג הכבד, פתחו את המקום, האכילו את החיות, ובדקו שכולן בסדר." כמובן שבשבת האחרונה, כשכל הדרכים עמוסות השלג, היו חסומות, לא היו מבקרים, אך בימים כתיקונם, פוקדים את משק החי מבקרים רבים, כשהמתנדבים מקבלים את פניהם על כל המשתמע מכך. ואיך החיות עברו את הסופה? "סוסי הפוני, החמורים, העזים והכבשים, עומדים יפה בתנאי מזג האוויר, יש להן מחסה ששומר עליהם מפני השלג. שאר החיות שמורות בתוך ביתן ותאים מחוממים ששומרים עליהם מתנאי מזג האוויר החורפי".

  
משיבים ארוחה ליושנה
דגניה א'

  
רוית פידל-דגן, דגניה א', היא בעלת עסק בתחום הדרכה והטמעת יישומי מיקרוסופט בחברות עסקיות, בנוסף היא גם אמא לשני ילדים בגילאי 10 ו-13 וחצי, כשלאחרונה בעזרת מספר הורים נוספים ובסיוע מנהל הקהילה, נבות עבדי והצוות החינוכי, יזמו השבת עטרה ליושנה - ארוחות בקר בבית הילדים הצעיר, בבקרי יום שישי ובחופשים. "מאז ההפרטה הרגשנו בחוסר של ארוחות משותפות- החוויה של שולחן ערוך כל טוב, ישיבה ושיח משותף, מסגרת של ארוחה ואפילו תורנות של הילדים." הם הצליחו לעניין מתנדבים מהקהילה שהרימו את הכפפה ונכנסו לתורנות ארוחות הבקר והתחילו להפעיל את היוזמה. "מדובר בסבים וסבתות ועוד מתנדבים מהקהילה, הם מכינים ועורכים את הארוחות, משתפים את הילדים, לפעמים מגדילים לעשות ומשלבים גם פעילות כגון הקראת סיפור לפני הארוחה, הפעלת משחקים וכו'." רוית מספרת שערך מוסף של הארוחות היא ההזדמנות שניתנה לאנשי הקהילה "להכנס לבית" ולהכיר את מה שקורה בפנים ומאידך " הילדים שלנו זוכים להכיר אנשים נפלאים שבאים מאהבה". ארוחות הבקר פועלות כבר חודש וחצי, ונראה שזו רק ההתחלה. טיפים למתעניינים- רויתravitdf@mila-d.com  .

המים מתחת לכביש באור הנר. צילום: אלון שוסטר

  
חצי הכוס המלאה
אור הנר

  
"רכב אחד של הקיבוץ, שהצליח לחצות את זרם המים האדיר שסגר על מבואותיו, לא הצליח לחזור, חמשת נוסעיו יצאו בשלום מהחוויה, את הרכב עדיין לא מצאו." זו רק אחת מהחוויות שעברו על חברי קיבוץ אור הנר, בסוף השבוע האחרון, כפי שמספר ניר בן ישראל, 53, אור הנר פעיל בצוות החרום של קיבוצו - " בדרך כלל יורדים אצלנו בחורף ממוצע של 300 מ"מ, במהלך 10 הימים של תצוגת החורף הסוער הזה קבלנו כבר יותר מ-450 מ"מ של משקעים!" גולת הכותרת הייתה כאשר נחל שקמה, שהתוואי שלו עובר ממש בפתח הקיבוץ, כל כך שצף, עד שבערב שבת, חסמה הזרימה את מבואות הקיבוץ. "בשנת 92' זו הייתה הפעם האחרונה

נחל שקמה בכניסה לאור הנר. צילום: אלון שוסטר

שנחל שקמה גלש מעבר לגשר וחסם את הכניסה לקיבוץ, בשישי בערב הנחל זרם, כשבשלבים מסוימים, היה חצי מטר מעל גובה הכביש, נדהמנו לגלות כשחישבנו את קצב הזרימה שהמאגר שלנו שמכיל 8 מליון קוב, התמלא תוך 30 שעות." חברים שרצו לחזור הביתה בשישי בערב, לא יכלו לחזור לקיבוץ, חלקם נשארו לישון במכוניות מהצד השני של הגשר. את קריסת קו המתח הראשי של הקיבוץ ניסו לפתור בעזרה הדדית- חצי מהבתים המחוברים לגנרטור אירחו את הללו שאינם מחוברים. למזלם של החברים, חדר האוכל המקומי, המגיש בשגרה 3 ארוחות ביום, המשיך גם במהלך הסופה להגיש אוכל למי שרצה, כשהאמיצים שהעזו לצאת בקור החשוך, רכשו את האוכל וחזרו לאכול עם המשפחה, בבית. "ומה חצי הכוס המלאה?" בן ישראל: "בעוד חודשיים כשנקיים כאן את פסטיבל 'דרום אדום', יהיה כל כך אדום בעיניים, כי הפקעות של הפרחים ספגו כל כך הרבה מים, אני מזמין את כולם לבוא לבקר!".

  

מילים של אלון על מילה של רוני - דצמבר 2013

הבלוג "מילה של רוני" מעדכן בכל הכתבות של רוני והחומרים אודותיה,
הוא נותן הזדמנות להצצה אל חומריה של היוצרת וכאשר משהו מבקש לברר אודות כישוריה ככתבת, מאפשר העמקה.
אלא, שמרבית המחפשים לא ממש פנויים לעשות תחקיר בתוך החומרים הרבים שמופיעים כאן, לצורך זאת הכנתי עבורכם כעורך הבלוג "מדריך למטייל ברחבי הבלוג".

ראשית, כמו שמראה המדליה - הבלוג כבר זכה להכרה מכובדת בשנת 2010 כאשר אתר אפלטון, אשר מדרג את הבלוגים דירג אותו בין 20 הבלוגים החשובים, שנית 25,500 צפיות בבלוג מציעות שכנראה לא מעט אנשים מצאו עניין ברחביו ובכל זאת, מי שמגיע על מנת להתרשם מהכתיבה זקוק ליד מכוונת על מנת לא ללכת לאיבוד בכל הכמות הגדולה של החומרים שמופיעים בו. (למעלה מ 330 פוסטים)

נתחיל מהרקע הכללי אודות רוני ככתבת -
רוני מעולם לא הסכימה להגדיר את עצמה כעיתונאית, אמנם היא מכינה כתבות כבר שנים רבות בעיתונים שונים, אבל התפקיד שהיא מזדהה איתו הוא "כתבת" ו"עורכת" ועד היום נוהגת להסביר, שהיא רחוקה מרחק רב מהאישיות המקצועית שנדרשת מעיתונאי - אמנם יש לה מרכיב אחד חיוני מאוד - היא מסתפקת במשכורת מאוד נמוכה, אבל מהצד האחר, היא מתרחקת מכל מה שהוא צהוב וכל כניסה למרחב הפרט שלא הוזמנה אליו.
הדוגמא הבולטת ביותר לנושא זה, הינה הכתבה "האיש שלקח אחריות" דוגמא יוצאת דופן לתפיסתה אשר בלטה במיוחד בניגוד לכתבה שפורסמה בשמה ברשת מעריב. אודות הגלגולים השונים שעברה נכתב הפוסט - "מילה של רוני שווה הרבה מילים שלהם".

לרוני היו שורה של תפקידים - כתבת במספר מקומונים, על הצפון, הדף הירוק, rest.co.il, כמו כן שימשה ומשמשת כעורכת - בעבר במדור "אישה" של על הצפון וכיום עורכת את מדור "על הדשא" שהתחיל בעיתון הדף הירוק, שהפך בהמשך לזמן הירוק.

אז אם אתם מחפשים כתבות מאחד מהמקורות האלו - כל שעליכם לעשות בבלוג, הוא לבחור בתווית המתאימה וללחוץ עליה ותגיעו לרשימת הכתבות השייכות לאותה קטגוריה.

הכתבות שלה, כולן היו עבודת שטח, אולם ישנם גם ידיעות רבות - ההבדל לרוב הוא שעבור ידיעה היא יכולה להסתפק בשיחת טלפון, בעוד הכתבות תמיד דרשו מפגש אישי, ביקור ולא פעם גם שימשה כצלמת של העיתון.

אין ספק שבתור בן הזוג, יצא לי להרוויח לא מעט - לא רק בשדה העיתונאות, אלא גם בתחומיה האחרים - שימשתי כ"אשת שליח" במשך שנתיים בדרום אפריקה, כאשר היא שימשה כשליחה המרכזית לארצות דרום אפריקה של הסוכנות היהודית, נהנה כל שנה מאירועי ההתרמה שהיא עורכת כגייסת המשאבים של מרכזי הסיוע ובתוך כך זוכה למפגשים מרגשים עם חלק מהאנשים שבלעדיה הייתי רואה רק דרך המסך וכמובן נהניתי מאוד מההשתתפות באמא מחליפה ועוד שורה של תוכניות אירוח בתור בן זוגה.
יחד עם זאת כבן הזוג של הכתבת יש לי קצת תלונות - ההנאה הגדולה ביותר שהייתה לי מתפקידיה ככתבת הייתה בעת שכתבה עבור REST אבל, בעקשנותה התפטרה מהתפקיד רק בגלל שלא הסכימו לשלם לה עבור הנסיעות (ואולי זה רק היה תירוץ כי ראתה שאני עולה במשקל יתר על המידה) והיו שורה של מפגשים עם אנשים מרתקים ובמקומות מעניינים.

אני קורא בהנאה רבה את הכתבות שלה וכמעט תמיד זקוק להסברים שלה - כי היום אני כבר מבין, שהתחכום קצת גדול עלי והדקויות של הניסוחים שלה לא פעם חובקים בתוכם התחכמות שכנראה לא רק אני לא מבין, אלא גם העורכים שלה מפספסים - מה שמביא אותה לא פעם לתסכול, כאשר אלו חושבים שהם משפרים את הניסוח אבל מפספסים את הרעיון המרכזי.

אז, עם קצת סבלנות, העמקה בכתבות תספק הרבה מאוד עניין וחומר למחשבה
ואם אתם מחפשים כתבת חרוצה שאוהבת לכתוב בעיקר על הצד האנושי של המציאות ולא מוכנה ללכלך ולחדור לצנעת הפרט, אז אל תחששו לפנות אליה - עיתונאות, טלוויזיה ואפילו רדיו - בהכול היא כבר התנסתה ובכולם הצליחה להרשים לפחות צופה/מאזין/קורא אחד - אותי.

על הדשא - 5 לדצמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

5/12/2013

אי אפשר להפסיק
האון / מוא"ז עמק הירדן

  
ביום חמישי שעבר התקיים, זו השנה האחת-עשרה, הערב לעידוד יצירה מוזיקלית בעמק הירדן על שם ערן ועודד קורנפיין ז"ל, בני קיבוץ האון, אשר מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייהם. ערן הבכור נהרג לפני 21 שנה בתאונת אופנוע, במסגרת טיול בתאילנד שערך לאחר הצבא. אחיו, עודד, נהרג במהלך מבצע "חומת מגן" בג'נין, באפריל 2002. במהלך הערב הופיעו שבעה הרכבי רוק של בני נוער מיישובי המועצה האזורית עמק הירדן, בתמיכה של מעל 400 בני נוער מכל האזור. טרם ההופעות העניקה משפחת קורנפיין מלגות ללימודי מוזיקה. מפעל זה, שיזמה המשפחה, נהנה מתמיכת אגפי החינוך והקהילה במועצה האזורית עמק הירדן, ובמסגרתו פועלים המרכז למוזיקה "מרכז עידן" וחברי קבוצת "יוצרים רוק חברתי" - קבוצת בני נוער הפועלת במסגרת חברתית בשמונה השנים האחרונות. האם, ורדה, עלתה לבימת האולם והודתה לכל משתתפי הערב: "זו הפעם האחת-עשרה שבה מתקיים ערב זה, המוקדש לזכר שני בנינו האהובים, ערן ועודד ז"ל. אתם, קהל יקר, מגיעים לכאן בנאמנות כל שנה ומשתתפים איתנו בחגיגה המוזיקלית של צעירים רבים העוסקים במוזיקה, המהווה חלק מרכזי בחייהם. בכל שנה ניתנת לנו הזכות לחלק מלגות וכלי נגינה לילדים שנבחרו, ועל כך גאוותנו הרבה!"

  
חקלאי לחקלאי
הקיבוץ הדתי / קריית גת

  
ביום שני השבוע התייצבו יותר מ-100 בני נוער מקיבוצי הקיבוץ הדתי בחווה חקלאית בקריית גת, ונתנו כתף לעולים יוצאי אתיופיה להכשרת שטח חקלאי בעיר. רזי בן יעקב, 35, בן כפר עציון, כיום בלביא, מרכז הפעילות לנוער ולצעירים בקיבוץ הדתי, מספר: "במסגרת פעילות שקיימנו בקיץ עם בני נוער שלנו באזור קריית גת נחשפנו לפעילותה של עמותת "הנני", אשר מקימה גרעינים של משפחות ישראליות ממוצא אתיופי, שנקלטו היטב בחברה הישראלית, וחוזרים להתגורר במרכזי אוכלוסייה אתיופית בערים השונות. זאת, תוך סיוע דווקא לדור המבוגר להקים חוות חקלאיות קטנות מתוך התפיסה, שהחזרת המשמעות ויכולת ההתפרנסות לחיי המבוגרים בקהילה יחזירו להם את הכוח ואת התפקיד כראשי הקהילה, עובדה שתחזק את הקהילה כולה". בחווה בקריית גת עובדים כיום כ-40 עולים מאתיופיה, ששמחו מאוד ליום גיוסים, שכם אל שכם, עם הקיבוצניקים הצעירים. יש תוכניות להמשך שיתוף פעולה? "דווקא כן. יש כוונות להרחיב ולמסד את הקשר שנוצר. מבטיחים לעדכן".

ריבה זכאי ז"ל. התמונה מהאלבום המשפחתי

  
בשׂיבה טובה
עין השופט
מאת יבל ברקאי

  
ביום ראשון השבוע הובאה למנוחות חברת קיבוץ עין השופט, ריבה זכאי, בת 101 וחצי שנים. ריבה זכאי, אימו של הזמר דודו זכאי, חיה חיים ארוכים ומלאי עשייה, והיא האישה שזכתה להגיע לגיל המופלג ביותר בקהילת עין השופט אי פעם. בצעירותה עבדה שנים רבות כמורה לעברית באולפן העולים בקיבוץ, ובגיל מבוגר עברה לעבוד במפעל המשנקים 'אלתם', שם עבדה עד גיל 100. ריבה התגאתה מאוד בבנה דודו, שנהג לבקר אותה מדי שבוע בבית הסיעודי בקיבוץ, ואף נהג להסב הנאה רבה לדיירי הבית, כשהיה מצטרף לשירה שהובילה הפסנתרנית בתיה אביר, בתו של המשורר זיסקינד כרמל. ריבה נטמנה בבית הקברות של עין השופט שליד ג'וערה, וחברים רבים הגיעו ללוותה ולחלוק לה כבוד אחרון. יהי זכרה ברוך.
 

על הדשא 28 לנובמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

28/11/2013

 

הצבא צועד
מרחביה

  
יורם מן, 80, מרחביה, הנדסאי מכונות במקצועו, שמע ממכרה, שמחפשים באגודה למען החייל מישהו עם ידי זהב שיוכל לתקן כל מיני דברים בהתנדבות. הרעיון מצא חן בעיניו והוא החליט להתנדב בסניף העפולאי הקרוב למקום מגוריו. "מדי פעם נותנים לי משהו לתקן, בימי ראשון אני עובר במאפייה ומגיע אל הסניף עם לחמניות טריות, שם מחכות המתנדבות מוכנות לפעולה, יושבות ומכינות סנדביצ'ים אותם אנחנו מחלקים לחיילים. בחנוכה נחלק סופגניות כמובן.
" למָן לא ברור מי יותר נהנה מההתנדבות המתנדבים או החיילים, מה שבטוח הוא שהאווירה המשפחתית והחברית באגודה למען החייל, מעודדת אותו להמשיך ולהתנדב. "האגודה גם ממוקמת במקום מיוחד, בתחנת הרכבת הישנה של עפולה, במבנה שהיה מחסן הסחורות של התחנה, מהימים שאני עוד זוכר." באגודה מאד מרוצים מפועלו של מן וישמחו לאתר מתנדבים נוספים " אנחנו מחפשים עוד מתנדב או מתנדבת, רצוי עם רכב, שמקום מגוריו קרוב לעיר עפולה, ואשר גם יודע להפעיל מחשב לפעולות בסיסיות". המעוניינים להתנדב מוזמנים לפנות לאבינועם יחזקאלי בטלפון: 052-2843964 או אל יורם מן, בטלפון 2476512- 052.

  
מנגישים בגליל
אשדות יעקב מאוחד

  
כפיר בר, 34, אשדות יעקב מאוחד, מעסה במקצועו, הוא עיוור מלידה ובחצי השנה האחרונה חבר בקבוצת סיירת נגישות של "המרחב לחיים עצמאיים בגליל, " שתפקידה הוא לצאת ולבדוק את מידת הנגישות של מקומות ציבוריים בגליל עבור אנשים עם מוגבלות. "בחודשים האחרונים הצטרפתי כפעיל בסיירת הנגישות, סיירת המורכבת מאנשים בעלי מוגבלויות שונות וגם סטודנטים ללא מוגבלות. אנחנו מגיעים למקומות שנותנים שירות לציבור הרחב כמו מסעדות, בתי קפה, צימרים וכו' ובודקים אם ועד כמה המקום מונגש עבור נכים. אנחנו פועלים בקבוצות קטנות, יש לנו טפסי נגישות אותם אנחנו ממלאים, בודקים מה רוחב דלת הכניסה, האם יש שרותי נכים, האם יש רמפה או רק מדרגות ועוד".
כפיר בר וחבריו דואגים לבצע את משימתם באופן מכבד ותרבותי שכן, לשיטתם, עצם המפגש עם מנהלי המקומות, יכול להביא לשינוי. "אנחנו מסבירים לשם מה הגענו ואף מבקשים את רשותו של בעל המסעדה לבדיקת נגישות המקום והתאמתו לאנשים עם מוגבלות. בנוסף גם מציינים בפניו שאנחנו ממלאים טפסי נגישות ומעלים את המידע לאינטרנט בכדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות לבדוק את מידת הנגישות המקום ובהתאם להחליט האם להגיע. מאוד חשוב לנו להסביר לבעל המקום שהמידע המועלה לאינטרנט ניתן לשינוי, במידה ויחליט להנגיש את האתר בצורה טובה יותר."
כפיר מספר, כי כיום יש ברשותו מטר מדבר, בו הוא יכול לעשות שימוש על אף עיוורונו, עובדה המאפשרת לו להשתלב בצורה עצמאית יותר בסקירות. "אני חושב שפעילות זו מבורכת וללא ספק תורמת לנו כבעלי הצרכים המיוחדים בכך שיש לנו את האפשרות לוודא נגישות ולהחליט לאיזה מקום ללכת".

 

מרפא הבושם
כברי

  
שמעון שמלה, 48, כברי, הקים בכברי לפני 14 שנה את המיזם "מרפא הבושם", העוסק בקוסמטיקה טבעית, רפואת צמחים והפקת שמנים צמחיים. הוא אוטודידקט שמשלב ידע מתחומים רבים, כולל ידע שקיבל מסבתו ששימשה מרפאה בצמחים בג'רבה שבטוניסיה, ותוך מתן דגש על רפואה קדומה ובפרט רפואת הרמב"ם. "פיתחתי שיטה המחברת גופנפש, כשההיבט האבחוני מבוסס על הגוף, אורח החיים של האדם ותזונתו, והטיפול נעשה ביחס ישר לנפש, תוך מתן דגש על שימוש אינטנסיבי בתמציות צמחי מרפא, שמנים צמחיים, חליטות וכ-400 פורמולות שפיתחתי במהלך השנים".
שמלה הוא כמו ספר פתוח, שפתו הציורית, כמעט מקראית, שולטת בהסבריו, אפילו את הדימוי שפיתח לגוף האדם מחבר שמלה לחג החנוכה הקרב ובא, הוא מקביל את הפנים למנורת בית המקדש: "בפנים שתי אזניים - שני קנים, שתי עיניים-שני קנים, שני נחיריים- שני קנים, והשמש- היא הלשון". ואכן, אחד השימושים העיקריים באמצעותם מסייע שמלה ללקוחותיו, היא שימוש בתמציות שמנים המונחים מתחת ללשון, ובשפתו הציורית: "בעזרת השמנים האלה אנחנו מדליקים את המנורה, דרך הלשון הם מגיעים ישירות ל'מ.ל.ך' - מוח, לב וכבד" ואם נרצה להדליק את החנוכיה, שלה כידוע 9 קנים, לשמלה הפתרונים. "נתייחס גם לחוש המישוש, דהיינו הידיים, שאין לך שיעור קומה גדול יותר מלהבין שהמנורה משקפת את פנימיות האדם והחנוכיה שישבה מחוץ לקודש הקודשים באה לסמל את שלמות הגוף." חנוכה שמח ובריא לכולנו.
למידע נוסף- http://www.simple-natural.net / http://www.mrphbosem.com /

   
עזרה לנפגעי הסופה בפיליפינים
נחמן גלבוע

  

צילום: דובר צה"ל

הקרן ההומניטרית על שם אייבי נתן, מייסודה של קרן חבצלת, התגייסה למען נפגעי הסופה בפיליפינים, שהביאה למותם של כעשרת אלפים איש, והותירה מאות אלפים ללא קורת גג. הקרן חברה למספר ארגונים, ובהם ברית עולם וטופז, והחלה לגייס כספים למימון ציוד ומזון לנפגעי האסון. גיוס הכספים נעשה ביישובי המועצה האזורית מגידו, על ידי תלמידי פנימיית רעות של בית הספר האזורי מגידו. בנוסף, סייע מנהל הקרן, הנרי אלקסלסי, מעין השופט, לארגן משלחת סיוע מטעם ברית עולם - הכוללת רופאה, פסיכולוג, עובד סוציאלי ואיש לוגיסטיקה - שיצאה לפיליפינים ביום רביעי. "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו להקל על האוכלוסייה שם", אומר אלקסלסי. "מדובר באוכלוסייה חלשה. במשלחת הראשונה אין חברי קיבוצים, אבל אולי נגייס חברים למשלחת השנייה".

על הדשא - 21 לנובמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

21/11/2013

 

חם מהתנור

  
במסגרת ארועי "חודש הזקן הבינלאומי", נערך בעמותת ותיקי עמק יזרעאל, אירוע הוקרה לפועלם של מתנדבי עמותת עמק יזרעאל. באירוע השתתפו הותיקים והמתנדבים בסדנת אפייה בריאה, גם אפו וגם טעמו.

 
קלעה בול
מחניים
שיר בן חמו, 38, הצטרפה עם בעלה וארבעת ילדיה לפני שנתיים וחצי להרחבה בקיבוץ מחניים. לפרנסתה היא עובדת בחברת ישקר, כאשר בחמשת החודשים האחרונים, היא פועלת בשעות הפנאי שלה, בהתנדבות, בתחום אחר לגמרי - מאמאנט - ליגת האמהות בכּדוּרֶשׁת. "לפני כחמישה חודשים שמעתי מחברה לעבודה שמשחקת בליגת מאמאנט, ליגת אימהות בכּדוּרֶשׁת, בנהריה. החלטתי שאני רוצה לנסות להקים קבוצה, זה פשוט נשמע לי מאד מתאים, אפילו שלא היה לי שום נסיון קודם בספורט." כנראה שהיא ענתה לצורך מאד בוער, השמועה פשטה במהירות ובתוך ארבעה וחצי חודשים הקימה 30 (!) קבוצות ברחבי אצבע הגליל. "החוויה במאמאנט מדהימה, זו ליגה שפועלת בכל הארץ. זו הזדמנות בשביל האמהות לעשות ספורט עם חברות וכמובן להכיר חברות חדשות." הליגה פועלת על טהרת ההתנדבות, העלות להשתתפות בליגה סמלית והניהול נעשה על ידי האמהות עצמן. "חשוב לציין שאחת המטרות שלנו היא לפעול למען הקהילה, כשמלבד הערך המוסף החברתי בו זוכות הנשים שמשתתפות בליגה יש לנו גם מטרה לתמוך בפרוייקטים התנדבותיים בקהילה המקומית." winwin.

 
סודות בחדרי חדרים
מ.א.הגליל העליון/ מכללת תל חי/ מרכז סיוע גליל גולן

  
במועצה האזורית הגליל העליון מתכוננים מזה זמן ליום לציון המאבק באלימות כלפי נשים, המצוין מדי שנה בסוף חודש נובמבר. בשיתוף פעולה עם מרכז הסיוע לנפגעות/י תקיפה מינית ואונס גליל-גולן והמכללה האקדמית תל חי, יקיימו ביום רביעי הקרוב, 27.11, מיצג ייחודי שיעסוק בסוגיית הסודיות האופפת את הפגיעה המינית. דפנה אברהמס, מנהלת המחלקה לקידום מעמד האשה בגליל העליון מספרת: "רצינו לטפל בנושא מזווית נוספת. בנוסף להרצאות שיעסקו בסוגיית האלימות המינית כלפי נשים הן מהאספקט החברתי והן בהקשר לדינמיקה של הסוד, הקמנו ביוזמת מרכז הסיוע גליל-גולן, מיצג של מעין "תאי וידוי", אליו יוזמן הקהל להכנס, ועל פי בחירה, יוכלו באינטימיות ודיסקרטיות, לרשום סוד אישי שישאר אנונימי מעל גבי הכרטיסיות. הסודות ייתלו על משטח שיוקדש לכך, סמוכים זה לזה, ממחישים כי לרבים מאיתנו, ישנו סוד נצור ועד כמה קשה אך משחררת היא חוויית החשיפה.
"קרן רובינשטיין, רכזת החינוך וההסברה של מרכז הסיוע גליל-גולן מספרת: "ישנם 9 מרכזי סיוע ברחבי הארץ, כולנו עסוקים בהסברה להעלאת המודעות ומניעת אלימות מינית. השנה החלטנו להוציא את הפגיעות המיניות מהצללים והשתיקה אל תוך השיח היומיומי שלנו. לא עוד נאשים את הקורבנות על שהעזו לדבר, אלא נעזור לחברה להכיר בזכות שלהן לדבר. אנחנו מאמינות שהחוויה האנושית בזמן המיצג, של חשיפת הסוד האישי באופן שמור אך קולקטיבי תהיה מאד עוצמתית ותמחיש באופן ברור שכולנו בסירה אחת והמאבק באלימות נגד נשים בכלל ובאלימות המינית שמופעלת כלפי ילדים, נוער ומבוגרים בפרט, הוא המאבק של כולנו בכדי שתהיה כאן חברה בריאה ונכונה יותר".
מרכזי הסיוע לנפגעות/י תקיפה מינית - קו חירום ארצי- 1202

ענת גולדמן. צילום: דורי שניר

 
משוואה בלי נעלמים
בית זרע

  
ענת (44) ויהושע (50) גולדמן, בית זרע, הם הורים לשבעה ילדים, ולהרבה כלי מיתר. ענת עוסקת למחייתה כמתקנת גיטרות וכלי פריטה בבית המלאכה "הגולדמנים", שהקימה לפני 15 שנה וליהושע, נגן פלמנקו, בית ספר לגיטרה. ענת - "כשהשתחררתי מהצבא מאד התלבטתי אם ללמוד רפואה או עבודה בעץ, בסוף בחרתי בעץ". בהתחלה היא עבדה בשימור עץ במעבדות מוזיאון ישראל, באותה תקופה הכירה את יהושע, בן בית זרע, שאיתגר את זוגתו הצעירה כשהציע לה לתקן את הגיטרה השבורה שלו. רק לאחר לידת בנם הבכור, כשיצאה לחופשת לידה, התפנתה לתיקון הגיטרה וראתה כי טוב. היא החלה לעסוק בתיקון כלי פריטה, ואחרי שנתיים אף פתחה את בית המלאכה בו היא עובדת עד היום.
ההורות הובילה אותם צפונה לטובת חיים מלאי זיקה למוזיקה ולטבע - כיום יהושע מלמד גיטרה בערבים ועובד בנוי של הקיבוץ בבקרים. ענת עובדת בבית המלאכה ומרצה לקורסים במוזיקה במכללת כנרת, הם מטפחים עם ילדיהם את גינת הירק בחצר ביתם ומנגנים עם בנם הבכור חוני מוזיקה מקורית שכתבו.
ענת: "לאחרונה עודדו אותי לנסות את מזלי בתוכנית X פקטור והחלטתי ללכת על זה". ביום רביעי שעבר התוודע עם ישראל לזמרתה הייחודית של ענת, שלמרות אהדת הקהל והשופטים לא המשיכה לשלב הבא. "זה חבל, אבל לא נורא שלא המשכתי הלאה. הבנתי שלא בדיוק התאמתי

משפחת גולדמן. צילום: שרון טריבלסקי

למסגרת הזו. מה שחשוב זה שהייתה לי חוויה מצוינת ומעצימה, אני והמשפחה מאד נהנינו, שמחתי לחשיפה והרגשתי שהתוצאה הייתה מאד מפרגנת.

ענת גולדמן בתחרות. צילום: אסף שמע

 

על הצפון - 177

http://meidafon.co.il/alhatzafon/ah_177/

על הדשא 7 לנובמבר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

7/11/2013

 

סובב כנרת
15,000 רוכבים דיוושו בשבת האחרונה ב"דור אלון סובב כנרת", ע"ש יוסי דור, בחמישה מסלולים שונים, ביניהם הקפה מלאה של הכנרת, חצי הקפה, מסלולי שטח ומסלול משפחתי בשבילי עמק הירדן. מזג האוויר המשובח הקל על הרוכבים סביב הימה המתוקה וגדותיה הירוקים

צילום: איציק איפרגן

איזה סרט
כפר עזה
רונית איפרגן, 39, עברה לפני ארבע שנים עם משפחתה מחולון לקיבוץ כפר עזה.
"עזבנו את העיר בגלל סיבות כלכליות, חיפשנו מקום מרוחק ממרכז הארץ, אבל עם איכות חיים גבוהה, ובחרנו בקיבוץ." איפרגן, קולנוענית במקצועה, החלה לתעד את חייה בשנה השנייה לחייהם בקיבוץ, זו גם השנה שבה המצב הביטחוני השקט יחסית ששרר אחרי "עופרת יצוקה", החל להיסדק. "השנה הראשונה בקיבוץ הייתה סוג של התאהבות, הכרנו את החיים בקיבוץ, את האנשים, את הכיף של החיים בקיבוץ, את תחושת החופש והשחרור". אחרי שנה נפל הקסאם הראשון, שגרם להם להבין שגן העדן לא מושלם; "הדיסונאנס בין המקום הפסטורלי, היפה והמקבל הזה, למצב הביטחוני האקוטי והבלתי נסבל, היה מטורף". הסרט "חיים על הגבול", שצילמה איפרגן במשך שלוש שנים, הוקרן ביום ראשון האחרון בסינמטק תל אביב. "הסרט מתעד שלוש שנים של חיים על הגבול, מנקודת מבט מאוד אישית ומשפחתית, את ההתמודדות שלנו כאזרחים מהשורה, כאנשים פרטיים וכהורים לילדים". דווקא לסרט יש מסר אופטימי, עד כמה שניתן לכנות זאת במצב המורכב שבו נתונים כוכביו. "הסרט מסתיים במבצע 'עמוד ענן', שבו כל המדינה הפכה לחזית. שם התגבשה בתוכנו הכי חזק ההבנה, שתחושת הביטחון היא משהו פנימי, וברגע שכפר עזה זה הבית שלנו, אז שם אנחנו מרגישים בבית". הסרט יוקרן במוצ"ש הקרוב, 9.11, ב- yesדוקו, ב-22:40.

  
וכולם בשביל אחד
גבעת חיים מאוחד

  
אופק גלר, 19, החליט ללכת לשנת שירות, בעקבות שיחות מוטיבציה שקיימה אתו אחותו הגדולה. "אחותי הייתה בשנת שירות בפנימיית קריית יערים, וסיפרה לי כמה זה היה משמעותי בשבילה, וזה דרבן אותי ללכת גם לשנת שירות. התקבלתי לפנימיית 'בית אפל' בגן יבנה, שם הדרכתי עם עוד שתי מדריכות, 11 ילדים בכיתות ד'-ו'".
לקראת סוף השנה רצה גלר להעניק לילדים מתנת פרידה, והחליט להביא אותם הביתה, לגבעת חיים. "החלטתי לארגן לילדים יום כיף בקיבוץ. הייתי צריך לארגן הכול ללא משאבים. למזלי, כל מי שפניתי אליו בקיבוץ מיד הסכים לעזור לי; החל בהסעות וכלה בבילויים, כמו כניסה לבריכה וכל דבר שביקשתי". בסוף היום המרגש פרסם גלר בידיעון המקומי תודות לכל מי שנתן יד להצלחת היום.

  

איך אתה מסכם את השנה שהייתה לך?
"הייתה שנה מדהימה, התבגרתי המון, הגעתי בלי שום רקע בהדרכה ולמדתי תוך כדי עשייה".

  
ומה תעשה כשתהיה גדול?
"קודם כול אני מתגייס עוד שבועיים לנח"ל, וכשאשתחרר אני מאמין שאהיה מה שאני הכי טוב בו - די ג'יי".

  
אגב, בנוסף לכול, הילדים של אופק נהנו כמעט מדי שישי ממסיבה מתוקלטת. שלושה ניחושים מי היה הדי-ג'יי...?
פנימיית "בית אפל" 08-9526401 או gan_yavne@mishan.co.il

  

בראי הקולנוע
ניר דוד / חפציבה

אילון סלוס, הוא אדם רב גוני. בן חפציבה שחי עם רעייתו ושלושת ילדיו בניר דוד, מרכז את החוג לכלכלה במכללת כנרת (שלוחת בר אילן), שם הוא גם מלמד מחשבים, בשעות הפנאי הוא כתב לענייני כדורסל של ליגת העל באתר "דאנק" ובשעות המעטות שנותרות לו הוא מתמסר לתחביבו הראשון - קולנוע ישראלי. "במשך כשנה וחצי בניתי ערב שנקרא 'כך היינו - חיוך ונוסטלגיה קיבוצית בקולנוע הישראלי' המושתת על קטעים מסרטי קולנוע ישראליים, אותם ערכתי בצורה מיוחדת לפי נושאים שמותאמים להווי הקיבוצי". הערב מחולק לנושאים הקשורים לקיבוץ למשל: ממסד קיבוצי, חיזור קיבוצי, מעשי קונדס קיבוציים ואפילו קטעי סרטים הוליוודיים שמראים את החיים בקיבוץ מהזוית הנוצצת ההיא. "במהלך הערב אנחנו מציגים קטעים מהווי הקיבוצים וגם נעזרים בחומרים שמספק לנו הקיבוץ המארח ומשלבים זאת בין החומרים, כך שגם ההווי המקומי נכנס לרפרטואר". את הערב הנוסטלגי המחוייך הזה מנחה בכישרון רב, דודו לבני, ניר דוד, מתיאטרון הקיבוץ. "אחרי התחקיר הארוך, איסוף החומרים המאומץ, התמלול והעריכה, אני מרגיש שבנינו ערב מיוחד, נוסטלגי, מרגש ומצחיק שנעשה עם המון אהבה והערכה לקיבוץ ".

לאור ההצלחה ולאחר שהופיעו בקיבוצים רבים, התקבלו לאחרונה למאגר המופעים של "תרבות לישראל" המסייעת הן כספית והן בניוד מופעי תרבות נבחרים לכל קצוות הארץ.  

לפרטים נוספים - אורלי פז-סלוס 050-2054220.

אילון סלוס 054-6634364 או cinemakib@gmail.com

על הדשא 31 לאוקטובר 2013

על הדשא

רוני מ.האס, הזמן הירוק

31/10/2013

מרוץ הסוסיתא

  
בחמישי האחרון התקיימה תחרות הריצה המסורתית בין בתי הספר בעמק הירדן ובגולן, העונה לשם "מרוץ הסוסיתא", לזכרו של תום קרין ז"ל, בן עין גב, שנהרג לפני 17 שנים בדרכו למארב בלבנון. את התחרות מארגנים מדי שנה הוריו וחבריו של תום, המאמינים שאת המרוץ הזה אי אפשר להפסיק.

  

בשביל האיילה
רמות מנשה

  
הדס וייס, 38, מרמות מנשה, הקימה לפני כשנה וחצי את מועדון רוכבות האופניים "בשביל האיילה" לזכר אחותה, איילה יפרח ז"ל, שנספתה באסון השריפה בכרמל. "הרעיון נרקם בשבעה של איילה; אני רוכבת שנים, חשבתי מה הדרך הכי טובה להנציח את זכרה של אחותי, והחלטתי שהדרך הכי טובה להנציח את אחותי היא דרך שתשלב משהו חברתי, עם שמחת חיים וטיולים בטבע, ובגלל שהתחביב שלי הוא רכיבה על אופניים, החלטתי להקים מועדון לרוכבות, ומיד אחרי השבעה נרשמתי לקורס מדריכי רכיבה על אופניים." את השם "בשביל האיילה" העניקה לקבוצה האחות השנייה במשפחה, ענת, שגם חברה במועדון. "המועדון התפתח בהדרגה. בעזרת המועצה האזורית מגידו פרסמנו את פתיחת המועדון, ולמפגש הראשון הגיעו כעשר נשים. התחלנו בהקפה קטנה של הקיבוץ, ובהתחלה בקושי סיימנו אותה. היום אנחנו רוכבות בין 20 ל-30 קילומטר בכל מפגש". הן נפגשות לרכיבה כל יום שישי בבוקר. בשישי האחרון השאירו את האופניים בבית, והצטרפו כקבוצה לצעדה שהתקיימה בהרי הכרמל לזכר נספי אסון השריפה בכרמל. בנוסף, יזמה חברת הקבוצה, נירה ארנט כהן, שעובדת כמנהלת אגף החינוך ברמות מנשה, את הצטרפות ילדי הקיבוץ, כ-70 במספר, לצעדה. "כולם הגיעו בחולצות של רמות מנשה, וזה היה מאוד מחמם לב", מספרת הדס ומוסיפה, "קבוצת הרכיבה פתוחה לעוד נשים שמעוניינות לרכב. לרשותנו שלושה זוגות אופניים, שנרכשו על ידי אימי למען נשים שרוצות לרכב אך אין ברשותן אופניים מתאימים". ליצירת קשר: 0543330332.

  
העצים הנדיבים
עמק הירדן

  
חודש בלבד עבר מאז ארגנו "לקט ישראל" ו"קיבוצניקים למען החברה" סיור הכנה באזור עמק הירדן (כפי שדווח ב"הזמן הירוק", על הדשא, 25.9), ובשבת האחרונה קיימו מבצע לקט בהצלחה יתרה - 220 מבוגרים וילדים הגיעו לפרדס של קיבוץ מעגן, 80 לחווה בין הקיבוצים דגניה א' לדגניה ב', ועוד 25 קטפו במטעי קיבוץ גנוסר. התוצרת בפרדסי הקיבוצים בעמק הירדן הגיעה ל-12 טון (!), כשהצפי היה שישה טונות בלבד, והכול מתוך פרי שנותר על העצים לאחר הקטיף, שהועבר לשיפור תזונתם של אלה שאינם יכולים להרשות לעצמם - ילדים, קשישים ואחרים.
לקטיף הגיעו גם קבוצות ילדים מהקיבוצים מעגן, אלומות, שער הגולן ואשדות יעקב איחוד ומאוחד, קבוצה גדולה מאפיקים, כולל גרעין צבר שנמצא בקיבוץ, קבוצה של נוער מעין חרוד איחוד, קומונה של שינשינים מנוה איתן וגם גרעין מכפר רופין. אומר עודד אונגר, מראש הנקרה, רכז התחום מטעם התק"צ: "אנו, בקיבוצניקים למען החברה, מבקשים להודות מעומק הלב לכל המתנדבים שסייעו וקטפו, לאלה שעזרו בארגון, בפרסום ובהסעה, ובייחוד למסייעים בגיוס דור העתיד בעזרת מערכות החינוך. בהזדמנות זו נזמין את המעוניינים להתנדב לתפקיד "נאמן לקט" בקיבוצם, להצטרף אלינו ולסייע באיתור הזדמנויות לקטיף או לאיסוף עודפי מזון, ובגיוס המתנדבים לקטיף כזה".
לפרטים: 058-4841010 או בדוא"ל: leketakatz@gmail.com

  
פירות של שלום
יד מרדכי / חפץ חיים / שער הגולן

  
משה ברוקנטל, מחפץ חיים, מנהל ענף הפירות במועצת הצמחים, היה בין משתתפי המפגש שהתקיים ביד מרדכי, שבו נפגשו 20 סוחרים מרצועת עזה עם מגדלי פירות ישראלים. במפגש שאורגן במשותף על ידי מועצת הצמחים וארגון מגדלי הפירות, ביוזמת קצין התיאום החקלאי בין ישראל לרצועת עזה, נפרדו החקלאים והסוחרים הפלסטינים מאילן אשל, שער הגולן, שסיים לאחרונה את תפקידו כמזכיר ארגון מגדלי הפירות. ברוקנטל: "המפגש עם הסוחרים מעזה מתקיים פעמיים בשנה, צריך לדעת, שהעברת הפירות לעזה מאוד מורכבת, אבל בזכות הבלעדיות המחיר משתלם - התרומה לענף הפירות מוערכת בכ-300 מיליון שקל. המצב הכלכלי בעזה קשה מאוד כרגע, חסימת המנהרות הפסיקה הגעת סחורות ממצרים, והאספקה שלנו נכון לעכשיו היא מצילת חיים". גם הסוחרים הפלסטינים הודו לאילן אשל על תרומתו, וציינו שהשלום מתחיל מלמטה. בסיום המפגש סיכמו המשתתפים לקיים יותר מפגשים שוטפים, במטרה להרחיב את הסחר במוצרי חקלאות. מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות, איציק כהן, סיכם את הפגישה באומרו, ש"יצירת בסיס כלכלי איתן בין ישראל לפלסטינים תתרום להשגת שלום כמו פרי בשל".

על הדשא - 24 לאוקטובר 2013

על הדשא

רוני מ. האס, הזמן הירוק

24/10/2013

 

ירוקים מהנאה
חנתון

  
נעה שפר, 31, עובדת סוציאלית במקצועה, עברה לפני שנה לקיבוץ חנתון מירושלים עם משפחתה, והיום היא אחראית על הקמת גינה קהילתית בקיבוץ. "עוד לפני עשר שנים, כשהייתי סטודנטית בירושלים, התחברתי לגרעין 'דבש' של החברה להגנת הטבע, שהביאו את הבשורה של גינות קהילתיות לעיר". היא עסקה בתחום כתחביב וגם התמחתה בגינון טיפולי לטובת העבודה עם המטופלים שלה. "כבר כששאלו אותי בוועדת הקבלה של הקיבוץ במה אוכל לתרום לקיבוץ, העליתי את הרעיון של גינה קהילתית". בינתיים היא למדה גם פרמה קלצ'ר בבי"ס לפרמה קלצ'ר בשדה נחמיה, וגם גינון ביו אינטנסיב (שיטות לגינון שופע בשטח קטן), וחיכתה לרגע הנכון. "חשבתי לעצמי שאם בין כה וכה אנחנו מבלים ביחד עם הילדים על הדשא, אז אפשר כבר לעשות גינון ביחד..." מסתבר שלא רק היא חשבה ככה. במועצה האזורית עמק יזרעאל, פרסמה היחידה לקהילה וסביבה קול קורא להקמת גינה קהילתית והיא הרימה אתהכפפה. "פרסמתי את הרעיון, 30 משפחות נרשמו (!), ויצאנו לדרך. במימון המועצה, התחלנו תכנית הדרכה ע"י מדריכים שמגיעים אלינו מבית הספר לפרמה קלצ'ר בעמיר. בשלב הראשון הגינה תהיה מורכבת מערוגות ירק משפחתיות ומערוגות משותפות של צמחים רב-שנתיים כשהשמיים הם הגבול..". ביום שישי האחרון הם הקימו את המעגל הראשון, בו זרעו ירקות חורף "כמו שהתיישבנו לסכם את היום, נפתחו ארובות השמים וגשם התחיל לרדת, זה היה רגע מאד מרגש". הכל משמיים..?

 
עוד לא נָס
ברעם/ מתנדבי חו"ל

  
בשבוע שעבר התקבצו בקיבוץ ברעם כ-120 מתנדבים ומתנדבות חו"ל מקיבוצי הצפון, לכנס מתנדבים אזורי, וגילו שיש עוד חבר'ה על הדשא. איה שגיא, צרעה, מנהלת תכנית מתנדבי חו"ל בקיבוצים, מספרת כי כיום יש 30 קיבוצים שנעזרים במתנדבים "חלק מהקיבוצים כבר מופרטים, חלקם עדיין שיתופיים וחלקם בתהליכי

צילום: לידיה אייזנברג

שינוי, ישנם קיבוצים שממשיכים את המסורת מאז ומתמיד ויש כאלה שהצטרפו מחדש לתוכנית כמו אליפז וגבולות עין חרוד איחוד וניר יצחק". שגיא מספרת, שהפרופיל של המתנדבים לא השתנה הרבה "חבר'ה צעירים שבאים לקיבוץ, רוצים לעשות משהו אחר ובלי הוצאות גדולות מדי". הקיבוצניקים מצדם, למרות שכבר הספיקו לחוות את העולם הגדול, "ממשיכים לראות במתנדבים אנשים המביאים אתם שפה, צבע ואווירה של חו"ל ולהוות משב רוח מרענן בשבילי הקיבוץ ומוסדותיו". בכנס שהתקיים בברעם, פתחו המתנדבים בסיור בקיבוץ, המשיכו במשחקי חברה והכרות וסיימו בארוחה "על האש" ומסיבה. אפילו ריקודי עם היו שם. עוד לא תמו כל פלאייך.

  

צבעונית לעד
דגניה ב'

  
שרון אלפרט, 41, בת נווה איתן, היום תושבת דגניה ב', היא אמא לחמישה ילדים, ומאיירת ספרי ילדים במקצועה. "כשבעלי ניר, החליט ללמוד וטרינריה, נסענו לטובת הלימודים שלו לבלגיה". בבלגיה נחשפה אלפרט לעולם איור הספרים, הרושם שעשה עליה התחום היה חזק והיא החליטה להיכנס אליו.
"נרשמתי ללימודי איור ספרי ילדים ובמשך שלוש שנים התמחיתי בו. בסוף הלימודים, נולדה בתי הבכורה, יערה, יחד איתה נולד גם הספר הראשון". שרון מספרת שהכּניסה לעולם הספרים הייתה רכה יותר, בזכות דודתה, מיריק שניר, שקישרה בינה להוצאת הקיבוץ המאוחד, עבורם איירה את הספר הראשון "יש לי אופניים" שכתבה לא אחרת מאשר דודה מיריק. "מאז ספר הוביל לספר, כשהספר האחרון שאיירתי ויצא לאור לפני כמה חודשים, היה 'הנסיכה וכיכר הלחם האמיתי' שכתב דן הופרט". הספר הטרי, מתאים לקוראים צעירים ומאד רלוונטי לימינו ואפילו מעביר בהומור חינני מסר בנוגע לתרבות האינסטנט. "הספר מדגיש את המקום של חקירה, של ניסוי ותעייה, של סבלנות וחקר, שמובילים לדבר אמיתי ומשמעותי" היא מספרת. לאחרונה החליט משרד החינוך להוציא את הספר בתרגום לערבית וכן לספריית פיג'מה. עד היום איירה אלפרט בעיקר ספרים לילדים צעירים, שם האיור מאוד מרכזי והטקסט מינימלי. "הספר הזה אחר, בגלל שהוא מיועד לילדים יותר גדולים, יש בו הרבה טקסט ופחות איורים, היה לי קשה להצטמצם למתכונת בה האיור פחות מרכזי, אבל בהוצאה הלכו לקראתי." התוצאה מרהיבה - ציורים צבעוניים, מלאי נוכחות והומור מעטרים את דפי הספר. לאחרונה אלפרט נחשפה לעולם חדש והוא תיאטרון בובות. "אני לומדת את התחום, מאד אוהבת אותו ומקווה לצאת בהצגה חדשה בסוף השנה". שותפים לתקווה...